ילדה עקשנית בצורה מוגזמת

בתי כמעט בת 4. התנהגה מקסים, היתה חביבה ונעימה וזורמת עד שנכנסה בספטמבר לגן עירייה. מאז היא הפכה את עורה. היא בוכה ומתעצבנת המון, אם משהו לא מסתדר לה היא מתחילה ליילל ולבכות. היללות והבכי הפכו דיירי קבע בבית שלנו. הבעיה הכי גדולה שלי איתה היא בחירה הבגדים בבוקר. היא משגעת אותי בעניין הזה. ניסיתי שיטות רבות. להכין את הבגדים בלילה לפני השינה - גם אז יש הרבה ויכוחים ובסוף כאשר מגיע הבוקר היא משנה את דעתה. להכין לה מדף בארון עם בגדים ולתת לה לבחור לבד את הבגדים, היא לא רוצה, טוענת ש"קשה לה", מה שהיא בעצם רוצה זה שאני אעמוד מולה ואציע לה בגד אחר בגד והיא תגיד לי זה ארוך מדי, זה קצר מדי, זה ורוד מדי, זה לא ורוד מספיק וכך הלאה. הרבה פעמים הסיפור נגמר בכך שאני מאבדת את סבלנותי ואז בעלי מחליף אותי בסיוט.
כל בעיה קטנה הופכת אצלה לדרמה. אנחנו נוסעים באוטו ואני נוהגת, פתאום היא מתחילה לצרוח, בצורה מבהילה ממש, בגלל דברים פעוטים כמו שהמכנסיים לא נוחים לה. אני מסבירה לה שכשאני נוהגת היא לא יכולה להתנהג כך ואני גם לא תמיד יכולה לעזור לה. אין הפנמה, אין הבנה ואין שיפור.
היא מתעוררת בבוקר, אני מביאה לה שוקו למיטה, אני מניחה לה את הכרית על גב המיטה והיא מתיישבת ואז מתחיל הסיפור. היא צריכה שהשמיכה תהיה ישרה בכל הפינות ומתוחה, ואם לא, היא מתחילה לצעוק ולבכות ולילל. ואז השיער מפריע לה ושוב מייללת, וכך כל בעיה קטנה שאם רק היתה אומרת, מדברת, הייתי מיד פותרת אותה, הופכת להיות issue שלם ומקפיצה את כל הבית על הרגליים. אדגיש כי מדובר בילדה מאד חכמה ובוגרת. בגן הגננות מדווחות על ילדה מקסימה שמהווה דוגמא ומודל לילדים אחרים (היא נחשבת בין הגדולים בגן) שעוזרת ותורמת ואין איתה בכלל בכלל שום בעיות ולא מראה שום סימני מצוקה. היא גם לא מתלוננת על הגן והולכת בשמחה ולומדת ומפנימה וכו'. (אציין כי יש לה אח גדול, בן 6, התחיל כיתה א', אין בעיות התנהגות).

אשמח לכל עצה אפשרית כי אני כבר ממש מיואשת.