שלום רב

היא נכנסה השנה לגן עירייה למרות שבגן הגננת אומרת שהיא מקסימה.

אומנם אין לי ילד עם מוגבלות כזו קשה (שיהיה בריא), אבל גם הבן הבכור שלי חייב המוווווון תשומת לב, יש לו חוסר וויסות תחושתי, שמשתלב עם ילד שהוא פיזית חזק מאד!!! הרבה מעל הממוצע. בכל מקרה
הבת שלי היום בת 4.5, ואני רוצה להרגיע אותך שזה שלב שעובר.
גם אצלי הוא התחיל בגיל 3.5, זה משבר גיל ארבע, אבל לרוב מגיע כבר חצי שנה קודם. צרחות ובכי בלתי פוסק, בלי קשר לכלום - אני הגדרתי את זה - "בכי של צומי"
שלב הדווקא, או כמו שאת הגדרת אותו "כל דבר לא בא לה"
ואפילו עניין החצאית, רק שאצלי זה התבטא במכנסיים צמודים בלבד (טייצ) ואם יש תחרה למטה... התמזל מזלי והבוקר עובר בשלום.
הפתרונות שייעצו לי הם, לתת לה המון נראות (שרואים אותה), המון להבין את מצבה ("אני יודעת שקשה לך" ו"אני מבינה את מצבך" ולהראות לה שאת יודעת שקשה לה - גם מבחינת ההריון, גם מבחינת האח שדורש המון תשומת לב), המון תשבחות... המון מהכל... אין ברירה בשלב הזה....
אם את שואלת אותי, תחושת ה"בדד" כאן, היא גם שלנו, כי ידינו קצרה מלהושיע
במשברים כאלה. רק המון המון הבנה ("בדד" - חחח מזכיר לי את הפרסומת של דביר)
אבל ברצינות, ברגע שתתני לה את הנראות,תחושת הבדד הן שלך והן שלה יעלמו לאט לאט יחזור הבטחון והמשבר יהיה מאחוריכן (דרך אגב,לגביי הבגדים בבוקר - השיטה הידועה של "להכין את הבגדים בערב", ואפילו שהיא תבחר אותם.... עובדת!!!)
בקיצור המון המון סבלנות - זה יעבור ולא תהיו בודדות יותר :)