ילד בן שלוש וארבעה חודשים

שלום.

בני בן שלוש וארבעה חודשים נכנס השנה לגן עירייה ( אחרי שהיה בגן פרטי ונחמד מגיל שנה וחצי ). בתחילת השנה היה בוכה כמובן וכעבור שבוע וחצי כבר הפסיק לבכות כשמגיעים לגן , אבל , הוא עצוב! אני יודעת ומרגישה ורואה את הפנים שלו כשאני יוצאת מהגן ואני רואה שהוא עצוב וזה ככה עד היום .. כל בוקר כשאנו מגיעים לגן הוא לא רוצה לשבת ליד השולחנות עם הילדים ( שמציירים או משחילים טבעות או משחקים בסברס ) אלא רוצה לשבת בצד לבד עם עצמו וכל בוקר זה ככה וזה פשוט גורם לי לחשוב אולי לא טוב לו בגן? הגננת אומרת שאחרי כמה דקות הוא משתחרר והולך לשחק - כמובן שאין לי אפשרות לדעת האם זה נכון .
הגננת גם אומרת שהוא עדיין בשלב האגוצנטרי שלו ומעדיף הרבה פעמים להיות לבד. האם גם בגיל כזה עדיין אפשר להיות בשלב האגוצנטרי?
ושאלה נוספת: כשהוא צריך משהו בגן הרבה פעמים הוא פשוט בוכה ולא מבקש עזרה . לדברי הסייעת בגן , פעם זה היה קורה הרבה יותר והיום הוא יותר פונה אליה אבל עדיין כל שנייה עומד לבכות. כאמור זה השתפר במקצת אך מה אפשרי עוד לעשות חוץ מלהגיד לו שלא צריך לבכות ושלא מבינים אותו כשהוא בוכה...
אני יודעת שהוא לא משתתף במפגשים , לא מדבר כ"כ ובאופן כללי הוא סגור, שקט ועדין.הוא גם לא גמול לגמרי ( שולט יפה בפיפי אבל קקי עושה עדיין בתחתונים ומתאפק אחרי שהבין שבגן לא עושים קקי בתחתונים , יכול להיות שיש קשר גם לזה ) יש לי איזה שהיא תחושה שקצת קשה לו להתנהל בגן , שהוא לא נינוח שם . מבחינת שפה הוא מבין יפה ויש לו אוצר מלים אבל לא מדבר כ"כ שוטף.הוא גם לא משתף אותי במה שעובר עליו אלא ממש צריך לסחוט אותו ולשאול שאלות ספציפיות ורק אז אקבל מענה. צפיתי בו פעם אחת כשהם יצאו לחצר הסתכלתי כמה דקות וראיתי שהוא רץ עם חברים ומשחק איתם.
אשמח לשמוע את דעתכן. תודה.