התקפי זעם ילד בן 6

הבן שלי הבכור בכיתה א, סובל בחודשים האחרונים מ"התקפות זעם". הוא בעל רגישות מאוד גבוהה וכמו שהוא רגיש לאחותו הקטנה ומטפל בה בעדינות ורגישות, כך הוא גם רגיש לסביבה שלו ולכל דבר שהוא מפרש כפגיעה בו. ממצב שבו חבר בטעות נופל עליו, והוא מפרש זאת כאילו פגע בו במזיד, מתפתחת קטטה אלימה (מכה בכל הכח אבל לא באכזריות) וכשמנסים לעצור אותו ולהסביר לו שזה קרה בטעות לא מוכן לקבל את הדברים או להירגע. גם אנחנו ההורים מחזיקים אותו בחדר אחר עד שהוא נרגע (מחבקים ולא עוזבים) אך לוקח לו בד"כ כרבע שעה לפחות עד שהוא מפסיק להשתולל לנו בידיים ולהירגע. אחר כך הוא מסוגל לחזור ולהיות ילד מקסים כאילו כלום לא קרה.
המקור לדעתי לקושי בשליטה ברגשות היא בתחושה שלו של חוסר בטחון. כשהוא באמצע "התקף" כזה קשה לדבר אל ההגיון שלו. בשלב יותר רגוע כשאנחנו מדברים איתו הוא מבין מה לא היה בסדר אך תמיד מקפיד לציין כמה הסיטואציה גם לא הייתה הוגנת כלפיו (בעל חוש לצדק מאוד מפותח ומאוד קשה לו כש"דברים לא הוגנים" קורים לו).
אנחנו לא יודעים כיצד לנהוג ומתקשים תמיד להגיב בצורה רגועה למצב, במיוחד כי יש צורך להתייחס גם ליתר הילדים וההתייחסות אליו גוזלת הרבה זמן מהיום. ויכולה להתרחש אחת ליומיים והורסת את כל היום.
הפכתי להיות אמא לחוצה שכל הזמן בודקת את ההתנהלות מול החברים ומתערבת ישר כדי למנוע פיצוצים. אני מנסה לשדר לו כל הזמן שאוהבים אותו ולהדגיש גם את הצדדים הטובים שבו, אך אני מרגישה שאין לו עדיין כלים להצליח ולהתמודד עם הרגשות שלו .
בעבר היו תקופות כאלו שבהם היה נכנס להתקפים כאלו אבל חשבנו שהם חלפו. כעת גם בבית הספר מגיעות תלונות על שהוא מרביץ – תמיד מאיזו סיבה ברורה (למשל ילד שאיבד לו את הכדור וסירב לחפש איתו ביחד)

מה לעשות????