התייעצות

בתי בת 4.5 ואני בחודש 9, טרום לידה. היא מצפה בכליון עיניים ללידה ומייחלת (לפחות תיאורטית) להיות האחות הגדולה לתינוק שעתיד להיוולד (אני בטוחה שקשיי ההתמודדות טרם החלו). למרות זאת, בתקופה האחרונה אני מרגישה שרבו התקפות הבכי שלה, לעיתים בלי שום סיבה מוגדרת ולעיתים בשל התעקשויות שלה להכתיב לי התנהגות ומציאות. שאלותיי:
1. האם יתכן שמדובר כבר בתגובה לשינוי העתידי הצפוי? ואם כן, כיצד עלי להגיב?
2. עיקר הקשיים בינינו נובעים מכך שהיא מבקשת להכתיב מציאות ולשלוט בכל פרט ואילו אנו (הוריה) מסרבים לשתף עימה פעולה. זו אינה מציאות חדשה כי אם עיקר הקושי איתה מאז ומעולם, למרות שתמיד הצבנו עמדה ברורה באשר למה שהיא יכולה להיות אחראית עליו ולשלוט בו ובמה שאינה יכולה. דוגמא: היא יושבת בסלון וצופה בטלביזיה כשאני בחדר אחר וצועקת שאבוא אליה כי היא רוצה לומר לי דבר מה. אני מסבירה לה שאני עסוקה ואיני יכולה להגיע אליה, אך היא מוזמנת לבוא ולהסביר מה הבעיה או לומר לי ואראה כיצד אוכל לעזור לה. סביב נושא זה עשויה להתפתח דרמה הכוללת בכי שעשוי להימשך גם חצי שעה. גם לאחר שנמצא פתרון לבעיה היא עלולה להמשיך ולבכות פרק זמן לא מבוטל. אני מנסה לרוב להכיל את הכי, להיות אמפתית לעצב שלה, אך להיות ברורה באשר לציפיה שלי ממנה, ועם זאת אני מודה שזה לא קל, לעיתים אני מאבדת את סבלנותי ואני גם לא מרגישה שהתקפות הבכי מתקצרות או נעלמות.
האם אוכל לקבל יעוץ באשר לדרך הפעולה המומלצת?