אהבה לחלזונות

בני בן שנתיים ושלושה חודשים. ילד מקסים נראה שההתפתחות שלו וממוצעת ומעל הממוצע לגילו. מדבר שוטף וברור, אנחנו מנהלים שיחות שוטפות ועינייניות. מרכיב פאזלים, שר, בעל דימיון מפותח (ממציא כלי נגינה לדוגמא). הוא מאוד אוהב בעלי חיים ונכון לתקופה העכשוית מאוד אוהב חלזונות. הבעיה בעיקרה בגן. כל יומו סובב סביב החלזונות וכל מה שהוא רוצה זה להיות בחוץ לחפש חלזונות, שיאמר לזכותו הוא מוצא אותם במהירות הבזק ובמקומות שאין לתאר שיגיע אליהם :)
מכיוון שזה מאוד קיצוני הגננת מאפשרת לו לחפש חלזונות כשהם בזמן חצר אך עומדת על שלה בלא להכניס את החלזון לגן ואז מתחיל בכי היסטרי, ממש צרחות שיכול להמשך גם שעה וחצי רצוף (הכל לפי דברי הגננת כמובן). לדבריה, הן מנסות להרגיע אותו בכל צורה אפשרית והוא פשוט לא נרגע. לדבריה הילד מתעסק כל היום בחלזונות ואינו משתתף בפעילויות הגן דוגמת לשבת בריכוז. בכלל קשה לו לשבת בריכוז ולרוב אם כן יושב בריכוז זה על רגלי אחת המטפלות או שהן מוצאות לו פיתרון אחר של משחק או החצר (שוב החלזונות). אני העלתי סברה שזה בא יותר ממקום של שליטה שמתאפשרת לו עם החלזונות בקלות. הוא כמובן מנסה לתפוס גם פרפרים וחרקים אחרים אך זה פחות זמין ופחות מתאפשר לו. מכאן הגננת חוששת שגם שיעלמו החלזונות לא יעלם באמת הסיפור הזה כי הוא יחליף את החלזונות בחיה אחרת.
מאוד חשוב לי לציין שברגע שהוא מתחיל לבכות בהיסטריה כמה שמדברים אליו ומנסים להרגיע אותו הוא פשוט כאילו לא שומע בכלל - מעין לופ היסטרי.
גם בבית זה קורה כמובן, אבל כשאני מצליחה להעלות אותו הביתה אחרי זמן קצוב שהרשתי לו לשחק בחלזונות, הוא כמובן מאוד בוכה ומתוסכל אבל נרגע בעיקר לרוב מול הטלוויזיה עם מציצת אצבע וכרית שהוא מאוד אוהב. אשמח מאוד לשמוע עצתך, האם יש דרך בה כדאי לפעול.
תודה