לבני יש בובה אהובה

שלום לך.
ראשית, אני מתנצלת שלקח כ"כ הרבה זמן לענות על שאלתך. היא איכשהו אבדה בין השאלות האחרות. עימך הסליחה.
לא הייתי מקשרת בין האהבה לבובה לבין העוניינות לאח הקטן. האהבה לבובה היא טבעית ונרמאלית, וכן מראה על יכולת האמפתיה שקיימת אצל בנך. גם קנאתו ועויינותו לאחיו הקטן מובנת ונורמאלית, אך אני מבינה שהיא מאוד מפריעה לך. לפיכך, הייתי ממליצה לדבר עם בנך דווקא על הכאב שבאובדן האקסלוסיביות בהפיכתו לאח. הייתי מתחילה את השיחה במשפט בסגנון "שמתי לב שאתה לא תמיד אוהב להיות עם X, וכשהוא רוצה צעצוע אתה מייד לוקח לו וכו'. פעם, לפני ש-X נולד, הייתי רק שלך ורק איתך. שיחקנו רק אנחנו והייתי רק איתך. מאז ש_X נולד, אני צריכה להיות גם איתו, לטפל בו הרבה, כי הוא לא יודע לעשות הרבה דברים לבד. הוא לא יכול לעשות קקי ופיפי לבד, אז אני צריכה להחליף לו חיתול, והוא לא יודע עדיין לאכול לבד אז אני מאכילה אותו וכו'. יכול להיות שמאז שהוא נולד אתה מרגיש שאתה כועס עליו ומקנא בו על זה".
כשתיתני לילד תחושה שאת מבינה מה קורה בעולמו הפנימי, ותתני לו לגיטימציה על כך, זה עשוי להקל עליו מאוד.
בנוסף, הייתי ממליצה על זמן קבוע בו את ובנך הבכור תהיו לבד (כמו פעם). זה יכול להיות פעם בשבוע לשעה וחצי. הכמות פחות משנה. חשוב שהוא יידע שיש זמן כזה ושזה זמן שהוא חשוב לשניכם. אני חושבת שגם את מאוד תהני מהזמן הזה.
בהצלחה.
שרון באומל
פסיכולוגית קלינית - מומחית לגיל הרך, ילדים ומתבגרים