ילד בן 4 שמתעצבן כל פעם שלא מקבל

שלום טל,
את צודקת בכך שאת מבינה שהדרך של בעלך לא עוזרת ולא מתאימה. הילד כנראה חש שההתנהגות שלו מפילה עליכם טרור, והוא ממשיך איתה, כיוון שמצד אחד הוא מקבל כך כנראה מה שהוא רוצה, לפחות מבעלך, ומצד שני, כל עוד אתם לא מצליחים לעמוד בהתנהגות הזו בצורה מספיק חזקה, הוא נשאר חרד, כי הוא מרגיש שההורים שלו שאמורים להיות חזקים ומגנים עליו הם חלשים ממנו, וכך נוצר מעגל שבו הוא כל פעם מנסה אתכם ולא מצליח להרגע מהמענה שלכם ונהיה חרד ומתפרק עוד יותר.
עכשיו נשאלת השאלה למה בעצם כל כך מפריע לכם שהוא בוכה, ולמה אתם חשים צורך להפסיק את הבכי שלו? כלומר, אני מבינה שזה מאוד לא נעים ולפעמים קשה לראות ילד בוכה, אבל זה מסוג הקשיים שהורים צריכים לעמוד בהם, בסבלנות ובקור רוח. אם הילד יווכח, באופן רציף ועיקבי, שאתם לא מאבדים את העשתונות כשהוא בוכה, לא ממהרים להתחנן, או לחילופין לאיים, לכעוס, לבכות, לנהל משא ומתן, להעניש ובקיצור להשתגע מול הבכי שלו, ופשוט נשארים רגועים ומתייחסים בצורה מאוד מינורית אם בכלל, הוא יבין שהבכי לא משיג את הטרה לגייס את תשומת הלב שלכם והתופעה פשוט תיעלם לאט.
לכן חשוב שתנסו לא להתרגש ולא להתרשם מהבכי, תענו לא בצורה קצרה שכרגע זו החלטתכם והבכי לא ישנה אותה ומאותו רגע - התעלמו מההצגה. למעט הפסקה פיסית מהירה של סיכון עצמי. גם אם הוא מרביץ לעצמו נניח, או פגוע בעצמו או במישהו אחר יש להפסיק זאת מייד אבל לא להיגרר שוב לשיחה, צעקות איומים וכו', אלא להמשיך בהתעלמות.
אם אתם לא מצליחים, כדאי לפנות להדרכת הורים מסודרת.