התקפי זעם באמבטיה

שלום,
לבן שלנו, איתי, מלאו לאחרונה שנה ושמונה חודשים.
לפני כחודש נולד לנו בן נוסף. אני מציינת עובדה זו מראש כי אני מניחה שגם היא קשורה לנושא...

בכל מקרה, איתי בד"כ אוהב לעשות אמבטיה. הוא נכנס בקלות, משחק באמבטיה וגם יוצא בלי בעיות. בד"כ בעלי הוא זה שעושה לו את האמבטיה.

בשבועיים האחרונים (אולי קצת יותר) האמבטיות הפכו להיות סיוט...
הוא מסרב להכנס, להוריד בגדים.. הוא בוכה, צועק וזועם, לא מוכן בשום אופן לשבת (בעלי מתעקש איתו כי הוא מפחד שהוא יחליק) וזה הופך להיות מלחמה בינו לבין אביו... האמבטיות לוקחות המון המון זמן וגם בעלי וגם איתי יוצאים ממנה מותשים וכעוסים

בעלי ניסה הכל... להסיח את דעתו, לשיר לו שירים, לשפוך את כל הצעצועים לתוך האמבטיה... כשזה לא עובד, הוא מנסה להיות אסרטיבי איתו ולהתעקש איתו שישב (איתי כל הזמן מנסה לצאת החוצה).

יש לי מספר שאלות לגבי כיצד כדאי לנו לנהוג -
1. האם כדאי להרפות לתקופה מסויימת (כלומר להניח לזה) ושאני אעשה לו את האמבטיות (לי הוא בד"כ לא עושה בעיות נכון לעכשיו...) או שכדאי להמשיך ולהתמיד בזה שבעלי יעשה לו את האמבטיות?
2. האם כשאיתי מתחיל לצעוק ולבכות ולנסות לצאת מהאמבטיה, להתעקש איתו שישאר באמבטיה או שכדאי פשוט להוציא אותו ולהגיד לו ברצינות משהו בסגנון "ככה לא נעים לי לעשות לך אמבטיה ולכן אתה הולך ישר לישון"
3. איך בעלי צריך להגיב אחרי שכבר נגמרה האמבטיה והוא נפרד ממנו לשינה - האם הוא צריך להראות כועס/רציני או שהוא להיפרד ממנו כרגיל כאילו כלום לא קרה
(אני פשוט דואגת שתגובה חריפה שצד בעלי תשפיע על שנת הלילה של איתי)
4. איך אני אמורה להגיב כשאני נפרדת ממנו לשינה - האם גם אני להיות רצינית כדי להראות לאיתי שאני ואבא שלו אחידים בתגובה שלנו, או להפרד ממנו לשינה כאילו שום דבר לא קרה (זאת אומרת להשאיר את זה בינו לבין אביו ולא להתערב)

בקיצור - מה הדרך הטובה ביותר להגיב????