בת חמש וחצי - שאלה רגשית

ילדתי בת חמש וחצי ולומדת בחינוך מיוחד. יש לה בעיה מולדת בתכנון תנועות כך שאינה מדברת, מלבד מילים בודדות והברות. היא מביעה את עצמה בעיקר על ידי ג'סטות וחלקי המילים שהיא מסוגלת לומר. (בשל אותה בעיה גם אינה יכולה ללמוד שפת סימנים, כי גם בה דרוש תכנון תנועות מורכבות) הגן שבו היא לומדת הוא גן עיכוב התפתחותי וליקויי למידה. בנוסף לעובדה שאינה יכולה לדבר גם רמתה הקוגנטיבית מונמכת וגם התפקוד המוטורי. בנוסף בגלל הקושי היא סובלת גם מבעיה רגשית.
כל ילדי הגן האחרים מלבדה מדברים (חלקם אומנם עם בעיות היגויי ושליפה וכו', אך שלא כמותה ניתנים להבנה בקלות.)
שאלתי: בשנה האחרונה נראה שהיא מודעת לבעייתה, ובכל פעם שמבקשים ממנה שיתוף פעולה ש"עולה" על הבעיה - אם זה ניסיון ללמוד מילים או לתרגל מוטוריקה - היא מסתגרת ולא מוכנה לשתף פעולה. גם קלינאית התקשורת אומרת שהיא לא מוכנה לשתף פעולה איתה בניסיון ללמוד מילים שהיא כן מסוגלת לומר אך עדין מתקשה..
היא מרגישה שהיא שונה משאר הילדים בגן בכך שאינה יכולה לדבר .
האם עלי ליזום איתה שיחה בנושא ולהסביר לה שיש לה בעיה שלא באשמתה ושאנחנו אוהבים אותה מאוד בדיוק כך, ושקשה לה שאנחנו לא מצליחים להבין מה שהיא רוצה לספר לנו וכו'...? או שזה עדין גיל מוקדם מדי? (חשוב לזכור שהגיל המנטלי נמוך עוד יותר)
ואם כן נכון לקיים שיחה, עד היכן להגיע ומה בדיוק להסביר?
חשוב לי מאוד לדעת אם אי התייחסות מפורשת לבעיה מזיקה, משום שהמצב הרגשי שלה מדאיג אותנו מאוד.
תודה רבה
נוגה