ילד בן 3 וחודשיים

כמובן מקסים, רגיש, חכם וכו'.. כמרגיש מתוסכל או כועס אז הוא פשוט צורח. לא צועק, אלא צורח צרחה אחת ארוכה (או שתיים..) וישר לאחר מכן "מבין" שעשה משהו לא בסדר ומתחיל לבכות.. מצד אחד אני שמחה שהוא לא מבטא את התיסכול או הכעס באלימות. הוא לא מרביץ או נושך וכדומה. מצד שני, אני לא בטוחה שזה בסדר לאפשר לו את זה. אבל איך פורקים תיסכול בדרך אחרת?? אני לא ממש יודעת אילו כלים לתת לו להתמודד עם הרגשות האלו. הרי גם אנחנו המבוגרים צועקים כשאנחנו מתעצבנים.. חשוב לי לציין שהצרחות האלו קורות לעיתים רחוקות. משהו כמו פעם בשבוע - שבועיים. האם זה בסדר לתת מבט שאומר" תירגע" ולהמשיך הלאה?