בעיה בהשכבה לילדה בת 3

שלום,
יש לנו שני ילדים מקסימים. הגדולה בת שלוש והקטן בן שנה וחמישה חודשים.
יש לנו בבית הרגלי שינה קבועים שזה אומר ארוחת ערב, אמבטיה, הקטן הולך לישון בשעה שבע והגדולה נשארת איתנו לזמן איכות עד השעה שמונה ואז הולכת לישון.
מאז ומתמיד לא היתה הולכת לישון לבד, אלא, הייתי צריכה לשבת על ידה עד שהיתה נרדמת שלרוב זה היה לוקח יותר משעה.
מאז שהחלטתי שהילדה צריכה לומר יפה "לילה טוב" וללכת למיטה ולהירדם לבד, הכל השתנה. היא רוצה להישאר לישון בסלון, דבר שמוביל להתפרצויות זעם, צרחות, בכי, בעיטות, אגרופים, ברגע שמנסים להרים אותה ולהרגיעה, היא זורקת את עצמה, לא מוכנה להירגע ולהקשיב, חוזרת על אותה מילה/משפט עשרות פעמים בלי הפסקה כמו: "לא רוצה לישון לבד","תשבי איתי", לא רוצה במיטה שלי, רוצה עם אמא ואבא בסלון". הילדה מאוד עקשנית ויכולה לבכות ולצרוח שעות!!!!!
הבעיה היא, שהיא ואחיה הקטן ישנים באותו חדר ואז הוא מתעורר בבהלה לתוך צעקות ובלאגן והפחד שלי שמצב כזה יכול להשפיע עליו.
ברגע שהכל נרגע, שזה לאחר שאחד מאיתנו נשאר בחדר ועומד לידה עד שהיא נרדמת, באמצע הלילה היא קמה ונכנסת למיטה שלנו.
אנחנו מחזירים אותה למיטה שלה ואז כל הבלאגן חוזר על עצמו, בכי צעקות כדי שאני אשב איתה. כמה שאני מנסה להסביר לה שעכשיו לילה וכולם ישנים ואמא מאוד עייפה ורוצה לישון, זה לא עוזר היא בשלה ולא מוכנה להקשיב.
ניסיתי לתת פתרונות כמו: אם היא רוצה לישון עם בובה או עם מנורת לילה או שתגיד לי מה יעזור לה לישון לבד (כדי להבין אם מדובר כאן באיזשהו פחד) שום דבר, היא פשוט רוצה שאמא תשב לידה. (ורק אמא לא אבא).
יש לציין שהילדה תמיד היתה ילדה נוחה, מגיל שבועיים ישנה לילות שלמים, היא ילדה מאוד שמחה, חברותית, אוהבת לעזור, חכמה, גם בגן היא מתנהגת מאוד יפה.
רק לאחרונה, מהרגע שהחלטנו להציב גבולות בנושא של ההשכבה הכל השתנה.
אתמול, במהלך היום, מנעתי ממנה לשחק במשחקים שהיא אוהבת בטענה שזה עונש על ההתנהגות שלה בלילה. זה גרם כמובן לאי הסכמה מבחינתה ולבכי. לאחר שנרגעה, ישבנו יחד, דיברנו והסברתי לה כמה ההתנהגות שלה בלילה לא טובה ולכן היא לא תקבל היום את הפאזלים שהיא אוהבת. אם היא תתנהג יפה בלילה ותלך לישון לבד בלי בכי ובלי אמא אז מחר היא תוכל לקבל שוב את המשחקים.
מפתיע מאוד אבל כך היה. היא הלכה לישון לבד, בשקט, במיטה שלה. אבל בשעה שתיים בבוקר הופיעה במיטה שלי. בלי דיבורים לקחתי אותה והחזרתי אותה למיטה שלה. ואז התחילה עם בכי בבקשה שאשב איתה. היא מרגישה את נקודת החולשה שלי שזה הבכי בכך שאני מפחדת שהיא תעיר את אחיה הקטן, אז פשוט אמרתי לה שאני מעבירה אותה לחדר אחר (חדר אורחים) וכך היא לא תפריע לאף אחד ואז תוכל לבכות עד הבוקר. היא נלחצה מזה ומזה שגם מחר לא תקבל את המשחקים שלה, אז היא נרגעה. המשיכה להשמיע קולות פה ושם אבל עבר לילה הרבה יותר רגוע.
השאלה שלי האם זו תופעה מוכרת? האם הדרך שלי שזה איומים ועונשים זו דרך נכונה?