בני בן ה12

שלום בני בן ה12 ילד חברותי ואהוב על חבריו, הוא יוצא המון עם חבריו אחהquotצ, ערבי שישי וחופשים. בכל פעם מדובר בלתת כסף ליציאה או למטה לקיוסק, לטענתו כל החברים ככה נוהגים ואכן זה כך. לא תמיד אני נותנת לו כסף, לפעמים אין לי, לפעמים אני אומרת לו שאין לי וכן יש לי בכדי לחסוך ויכוח, אינני מחסירה כלום מהילד כל מה שהוא צריך הוא מקבל אנו מתגוררים בשכונה שכל הילדים מקבלים כל דבר שמבקשים ואני נותנת בגבול היכולת שלי, אך לא נראה לי שבכל יום שהוא יורד לשחק אני צריכה לתת כסף לביזבוז. כשיש חופש קובעים כולם יום סרט, יום קניון שכל זה מתבטא בסופו של דבר בכסף. קרה מקרה שאופק הגיע הביתה לפני שבוע וסיפר שמצא 100 שquotח סיפר סיפור שלם quot אמא ראיתי את השטר על הריצפה והשטר קרא לי אופק קח אותיquot אני מיד חשדתי אך לא התעקשתי יותר מידיי וquotחפרתיquot. אתמול ביקש ממני 5 שquotח ואמרתי לו שאין לי, התלבט עם עצמו ולבסוף ניגש לארנק של אחיו ולקח כסף בלי שאדע. לאחר שירד ניגשתי לארנק לראות ואכן הוא לקח. קראתי לו חזרה הביתה והיתחתי בפניו שלקח כסף שלא שלו וכמובן שהוא הכחיש, עמדתי על שלי ולאחר שהתלונן על כך שאני קוראת לו quotגנבquot וכו'.... ולאחר שאביו הגיע הביתה וסיפרתי את המקרה הודה בטעותו ואמר שפחד לגלות לי את האמת. אביו ניגש לדבר איתו ואיכשהו הוא סיפר על ה100 שquotח שהיה אצל חבר שלו בביתו וראה 100 שquotח על המדף ופשוט הכניס את ה100 שquotח לכיס. הייתי בשוק אך לא כעסתי ולא התעצבנתי פשוט לא ידעתי איך להגיב שנארתי קפואה.
השאלה שלי איך אני מתמודדת?