שאלה חשובה

שלום,
אנו הורים לילד בן 7 וילד בן 4. בני בן ה-4 הוא ילד מתוק ומקסים, יש לו חן מיוחד, חיוך כובש ושמחת חיים יוצאת דופן והוא שנון במיוחד. רוב הזמן הוא ממושמע כמו ילדים בגילו. הבעיה מתחילה כאשר הוא מתרגז או מחליט שהוא רוצה משהו. הוא עקשן מאד וחושב שהוא יכול לומר את המילה האחרונה בבית. יש לו התבטאויות כמו "אני קובע לי" או "אני בן 4 ואני מחליט הכל בבית". אנחנו מסבירים לו את מקומו, ילד בבית, אבל זה מוביל לעימותים, בכי חזק וארוך התבטאויות כמו אני לא אוהב אותך, את מטומטמת וחצופה, יריקות, דחיפות, צביטות ועוד. כשזה קורה אני אומרת לו שלא נעים לי להיות בחברתו כך והולכת ממנו. בד"כ הוא רץ אחרי ומבקש סליחה ומבטיח שלא יעשה זאת שוב. הוא לא מרפה עד שאומר לו שאני סולחת. כמובן שזה קורה שוב. לאחרונה התחלתי לומר לו שאני רוצה לראות את הסליחות במעשים ולא במילים. אין ספק שהוא יודע להבדיל בי טוב לרע. בשבוע האחרון בני הבכור, בן 7, מתקשר אלי כל יום בצהריים (מטפלת מוציאה אותם מהמסגרות עד שובנו מהעבודה) ומתלונן שאחיו הצעיר נושך אותו והורס לו יצירות שהכין. חשוב לציין שהתנהגות אלימה כזו כלפיו אחיו קיימת רק עם המטפלת. בנוכחותנו זה מופנה כלפנו. אני ממש אובדת עצות. אני מרגישה שאני הולכת על ביצים לידו כדי לא להביאו למצב של כעס. בנוסף אני מתלבטת לגבי המטפלת, מדוע רק בנוכחותה מציק לאחיו? חשוב לציין שהגננת מעולם לא ציינה בפני שיש לו בעיות התנהגותיות בגן, יש לו גננת קשוחה והמשמעת בגן ברורה. האם ייתכן שמוצא פורקן בבית? מקום מגונן יותר? בקיצור אשמח להכוונה וסליחה שזה ארוך כ"כ. תודה מראש, נטע.