בת כמעט 5

שלום,
ביתי הבכורה ילדה מקסימה ונבונה, הולכת לגן עירייה.
היא מאוד אהובה ואהודה בגן, הן ע"י הגננות והן ע"י הילדים. היא בעלת ביטחון ויכולת הנהגה.

אבל....
כאשר היא מוזמנת ללכת לחברים אחרי הגן היא מסרבת בתוקף. כאילו היא מאבדת את הביטחון.
אין לה בעיה שיבואו אליה הביתה, אבל בשום פנים ואופן היא לא מסכימה ללכת לביתו של מישהו אחר, אלא אם כן אחד מאיתנו ההורים מצטרף. היא טוענת שהיא מעדיפה להיות בבית.
בנוסף לכך, כאשר אני רוצה לצאת איתה ועם אחותה הקטנה לגינה, היא ישר מסרבת.
ואם היא כן מסכימה בסופו של דבר ללכת לגינה, היא נדבקת אליי ולא עולה על המתקנים.
היא תסכים לעלות על המתקנים רק כאשר אני "מאיימת" שנלך הביתה.
גם אז היא תהיה כל הזמן בקשר עין איתי ותבקש את תשומת ליבי.

אני מודאגת מכך שאינה רוצה בקשר חברתי מחוץ למסגרת החינוכית.
האם זה תלוי באופי שלה? האם יש דרכים לעזור לה להתמודד עם האירוח אצל חברים מהגן?
מה ניתן לעשות?

תודה רבה