רוצה רק את אמא....

שלום מור,
ההתנהגות של בנכם היא טבעית ונורמלית לשלב שבו הוא נמצא, שזה השלב האדיפלי, שבו הילד מפנטז על כך שהוא בעצם בן הזוג של אימא ורוצה לסלק את אבא.חשוב מאוד לא להעלב מזה, וגם להציב לכך גבולות מדי פעם. התגובה של בעלך כנראה משדרת המון חולשה, ובעלך וגם את נותנים לילד המון כוח. ככל שאתם יותר חלשים, הפנטזיה הזו מתנפחת מעבר לפרופורציות הריאליות שלה וזה לא בריא. יש רגע שבו בעלך במקום להיעלב צריך להציב גבול, ולומר משהו כמו עכשיו אני פה ואתה לא יכול להיות עם אימא, אימא עסוקה, וגם את צריכה להציב גבול להיצמדות הזו אלייך.

את מתארת בדיוק את המצב כמו שהוא...
יש לי שאלת המשך, לפעמים כשהילד רוצה משהו למשל אם בא לו פתאום כן לשחק עם אבא אז הוא הולך ומתחנף ומבקש לשחק ושעה אחרי הוא שוב יכול לחזור לדחייה שלו.
מה לעשות במצב כזה? בעלי כן אמור לשחק איתו כאילו כלום?
זה מאין מערכת יחסים של כפיות טובה, כשהוא רוצה ממנו משהו אז הוא כן הולך אליו ומביע חיבה אבל בצורה ברורה שמראה שהוא עושה את זה כדי לקבל מה שהוא רוצה.

שלום מור,
בעלך אכן אמור לשחק איתו כאילו כלום. הילד שלך אוהב את אבא שלו, הוא לא בהכרח הולך לשחק איתו כדי לקבל טובות הנאה, הוא הולך לשחק איתו כי לפעמים הוא אוהב אותו ולפעמים הוא נלחם בו. ככה זה. ילדים זה לא דבר עיקבי. הם גם לא אמורים להיות. הדבר האחרון שבעלך אמור לעשות זה להיעלב מההתנהגות, ולהחזיר לה במטבע נקמני כאילו הוא בגיל לשל בנך. בעלך הוא אדם מבוגר, הוא אמור למצוא בתוכו את הבגרות ולהבין שלא מתחשבנים עם ילדים. כשבנך בא לשחק איתו, כמובן אם זה מתאים באותו רגע, ובעלך פנוי לכך, שייהנה מהילד שלו, וכאשר הילד שלו דוחה אותו, שלא ייעלב מזה, ויבין שזהו חלק משלב התפתחותי בריא שבנו חייב לעבור, ואין מה לכעוס על זה.
בעלך לא אמור לכעוס על הדחייה, אלא להציב לה גבול כאשר הבן שלכם מכתיב למשל עם מי מכם הוא רוצה להיות כאשר את עסוקה וזה לא מתאים. למשל כשהוא רוצה שרק אימא תקלח אותו, ואת לא פנויה, או לישון ליד אימא וכו', שם צריך להציב לו עובדה שלמרות שהוא צורח, היום אבא יקלח אותו. אין לזה שום קשר לכעס, או לכפיות טובה או להתחשבנות, אלא לניהול לסמכותי ובוגר שלכם כהורים את המצב.