התיעצות לגבי בן 4

אינני יודעת איך להתחיל. אני אמא לשני ילדים. הבכור בן 4 ושלושה חודשים. הקטנה בת שנה ושמונה חודשים. בני, מאז ומתמיד ילד מיוחד, נבון וחכם, רגיש בצורה יוצאת דופן. מבטא רגשות בקול רם, אח מדהים לאחותו. ילד מתנה. עם זאת, מאז ומתמיד נגעל ממגע במרקמים מסוימים, נקי בצורה יוצאת דופן - אוכל ולא מתלכלך, אם נרטב מעט מסוגל לפרוץ בבכי ולבקש להחליף בגדים. לי, מהצד, הוא נראה קצת "עצור" - כאילו שהוא מפחד להשתחרר, לעשות דברים שילדים עושים באופן טבעי... הוא למשל, לא מופיע במסיבות חרף העובדה כי מכיר את כל השירים ומדקלם אותם בהנאה בבית, הוא לא קופץ בג'ימבורי בהנאה... מגיל קטן הוא מהילדים שלוקח להם זמן עד ש"מתחממים" - למשל בגן שעשועים, בג'ימבורי - בעיקר עם המוני.
מגיל קטן סידר דברים בכפייתיות - לפי צבע, גודל... חשבתי שזה עניין של שלב בהתפתחות. כך גם לגבי הליכה בלי לדרוך על קווים למשל, מה שלא תמיד קורה.
הוא פרפקציוניסט, מוטוריקה עדינה מדהימה צובע באופן מופתי ומסוגל לבכות אם יוצא מהקווים...מדביק מדבקות באותה הזווית, הכל מסודר כמו סרגל.
היום קרה אירוע שהתקשתי להכיל - חזר מהגן רעב וביקש קורנפלקס. מזגתי לו והא שאל איך מזגתי את הקורנפלקס. עניתי שמזגתי עם הידיים. הוא סרב לאכול... שאלתי והתעקשתי לקבל תשובה, אז הוא אמר שהוא לא אוכל כי יש לי לק בידיים וזה מלוכלך... והוא לא אכל! בדיעבד אני נזכרת שכל התקופה האחרונה הוא שואל אם אני נוגעת באוכל בידיים... זה היה נראה לי הזוי. איך הוא בכלל שם לב לפרט הקטן הזה?
היה לי קשה וישר נכנסתי לסרטים של OCD ...
לאחרונה, מפחד באופן חריג מכלבים, ברמה שאם רואה כלב קשור ממרחק של קילומטר, הוא ישר רוצה שנרים אותו על הידיים...
עוד אציין כי סבו נפטר לפני חצי שנה ממחלת הסרטן, מה שהוביל לכך שהוא "דבק" אלי ואל בעלי, לא מוכן ללכת לשום מקום בלעדינו - למשל הצגה עם בני הדודים שלו ומביע את החרדה שלו באופן ברור "אמא, שמעת פעם על ילד שאמא שלו נפטרה?" ועוד.
בעניין הפרפקציוניזם שלו, אני כבר בחשש לגבי כיתה א', ההישגיות, התחרות, הציונים, הפחד שירצה לרצות את המורה... גם משנה הבאה אני חוששת שכן עובר לגן עירייה לאחר שלוש שנים בחממה של גן פרטי משגע שלמד להכירו...
אשמח לקבל חוו"ד כלשהו או כיוון עם מי כדאי להתייעץ...סליחה על העומס....
תודה