בת שנתיים ותשעה חודשים

שלום לילך,
קודם כל לא מדלמדים ילד לא להרביץ על ידי כך שמרביצים לו! הרי יש אן סתירה פנימית ושוגמה שלילית, בודאי שזה לא יעבוד. חשוב לנסות לתת מילילם לכעס או לתסכול שלה, ולתת לה כלים אחרים לבטא את התסכול, אם באמצעות מילים , אם באמצעות מכות לכרית, וכו'.
אם הידה מתאפקת זה לא בריא. כדאי לעשות גמילה הדרגתית, לאפשר לה לשבת עם טיטול לעל האסלה, ואחר כך עם טיטול פתוח וכו', עד שתתרגל.

שלום לך
ראשית תודה על עצת הגמילה
שנית אנחנו לא מרביצים ביד או בטוסיק כבר מזמן כמו שאמרתי זו היתה אחת הפעמים שחשבנו שזה יעבוד וטעינו ולכן מיד הפסקנו טליה לא ילדה כועסת כמו שאמרתי משום מה היא מרביצה מאהבה כי היא מיד מחבקת ומנשקת אין בה רוע הדבר לא מגיע מרוע זה מה שמציק לנו

שלום לילך,
נראה לי שאתם מבלבלים בין אהבה רוע ותוקפנות. תוקפנות אינה רוע, היא דבר טבעי, בריא שכולנו נולדים איתו והוא אמור לדחוף אותנו קדימה בחיים. אין מצב, שהילדה שלך מרביצה רק מאהבה. יש בה גם אהבה וגם תוקפנות. ככל שאתם מסרבים לראות את התוקפנות שבה, ולא מסוגלים להכיל את זה וללמד אותה להכיל את התוקפנות, התוקפנות הולכת ומתגברת.
יכול להיות שהילדה שלכם מייד מחבקת ומנשקת אחרי המכות כיוון שהיא למדה שזה לא בסדר מה שהיא עושה והיא מנסה מייד לתקן את זה. לא צריך לתקן את זה כל כך מהר. צריך ללמוד להכיר בזה שגם זה קיים. לפעמים אפילו זה מוצדק, וגם מתי שלא, זה לא רוע, אלא דבר טבעי שצירך לנהל אותו, בדרכים שהצעתי לך קודם.