פעוט בן שנה ו-8 חודשים

שלום לך,
מהתאור שלך גם אני לא יכולה לדעת ממה נובע השינוי. מה שברור הוא שממשהו הוא נובע. יכול להיות שתאם לא ידעים להציב גבולות בצורה טוב. דרך אגב, לתת פליק קטן או גדול זה לא נקרא להציב גבולות.
השאל האם השינוי היה פתאומי, או הדרגתי. אםה שינוי היה פתואמי, צריך לחפש מה כן קרה. אני לא יודעת מה, אולי נסעתם או היית חולה, או שאת בהריון והוא מתחיל להרגיש את זה וכו'.
אם זה היה הדרגתי אולי זה קשור לקושי בהצבת גבולות. ואז כדאי לקבל הדרכת הורים מסודרת בעניין.

אופן, גם לא "פליקים" בשום צורה.

איך אני אמורה להסביר לו שאסור לעשות משהו? אני לא רוצה לצעוק עליו או להבהיל אותו אז איך מציבים לפעוט בגיל הזה גבולות בלי שהוא ישנא אותי?

אלא הבהרתי שזה לא העניין. זו לא הצבת גבולות ואין קשר בין "להיות טובים מדי" או לא לתת פליקים להצבת גבולות.
זה לא נורא דרך אגב שהוא ישנא אותך. אם את תתנהלי מתוך חשש שהוא ישנא אותך באמת לא תצליחי להציב גבולות. ילדים והורים שונאים לפעמים זה את זה (כן כן) ואחר כך זה עובר ואוהבים שוב. בכל מערכת יחסים, גם של הורים וילדים יש מגוון רחב של תחושות, שליליות וחיוביות, ביניהם, כעס, שנאה, קנאה וכו', וזה לא סוף העולם. העניין הוא לא רק מה מרגישים אלא מה עושים עם מה שמרגישים.
כשתציבי גבולות, הוא לא יהיה מרוצה בהתחלה, ואולי גם בהמשך. זה לא אומר בהכרח שהוא ינשא אותך אבל באותו רגע זה בהחלט יכול להראות ככה. אז מה?
זו טובתו שאת לא תחששי ולא תתנהלי לפני מה שנדמה לך שהוא חושב עלייך. זה חלק מהסמכות ההורית. ההורה לא חושש מהציון שהילד ייתן לו ולא פועל כדי לרצות את הילד אלא כדאי למצות את טובתו כפי שהיא נראית באותו רגע. ואם טובתו היא לא לקבל את מה שהוא רצה, גם אם הוא נורא בוכה וחושב שאמא רעה ופויה, אז זה מה שיהיה.
וכשהוא עושה מה שאסור, אומרים לו בצורה תקיפה וברורה, את המילה "אסור". גם אם הוא קצת מופתע מזה או נבהל. אם יש צורך גם מזיזים אותו פיזית מהמקום, כדי למנוע סכנה (חשמל) או אלימות (כשמרביץ לכם או לילד אחר). חשוב להיות קצרים, ברורים, בלי הרבה דיבורים, נאומים או הסברים, ולא להיבהל אם הוא בוכה. יעבור לו. והוא ירגיש טוב יותר אחר כך, שיש לו הורים חזקים, שמסוגלים להיות חזקים מולו ולכן גם לשמור עליו בעולם.
בהצלחה.