חרדה

שלום!
אני אמא לילדה בת שנה ועשרה חודשים, מבחינת התפתחותה היא תמיד איחרה בחודשיים שלושה לגילה - אבל תמיד היתה מפצה על האיחור במהירות.
בחודשים הראשונים הייתה מאוד רגישה לרעשים (להתעטש לידה - לא הייתה אופציה) אבל בבדיקות השמיעה הכל היה תקין. אני ובעלי אנשים מאוד רגועים שלא מרימים את הקול ולא מדליקים מוזיקה בקולי קולות ובמקום לסחוב את הילדה לקניון או לסופר - מעדיפים לטייל בגן או בים- אז רוב חייה היא נמצאת האוירה רגועה. אין לנו חברים עם ילדים בני גילה והיא לא נמצאת במסגרת אלא איתי או עם אבא או סבתא (אציין שכולנו מאוד משקיעים בילדה: משחקים,מאתגרים, מלמדים....
בגיל שנה הייתה מאושפזת שמונה ימים בהם עברה פרוצדורות כואבות ומאז פיתחה חרדה ממקומות המזכירים בית חולים (קופות חולים/טיפת חלב/מכון להתפתחות הילד) וממבוגרים שאינה מכירה (כאילו חוששת שאולי יכאיבו לה) - בהתחלה זה היה נורא אבל עכשיו כנראה הזמן עשה את שלו והיא השתפרה פלאים (עדיין חוששת מעט ממבוגרים שאינה מכירה - אבל הבנתי שזו יכולה להיות חרדת זרים הרגילה לגילה).

לצערי, בזמן האחרון פתאום ראיתי שהחרדה כאילו "שינתה כיוון" והיא מופנית עכשיו כלפי ילדים! היא מאוד שמחה לקרוא על ילדים ולראות תמונות (היא גם נותנת נשיקות לתמונות של ילדים) מאוד שמחה לראות ילדים בטלויזיה - אבל כשזה מגיע לדבר האמיתי אני לא מבינה מה קורה לילדה.... מגיל 10 חוד' פעמיים בשבוע אנחנו הולכות למשחקייה על מנת שתיחשף לילדים וזה מקום שהיא מכירה אבל בפעמים האחרונות היא פשוט היסטרית (בין אם זה המשחקייה הקטנה או הג'ימבורי הגדול יותר) ברגע שהיא רואה שיש עוד ילדים היא מתחילה לבכות, לרעוד ,לא עוזבת אותי ואם מפסיקה אז זה רק לדקה שתיים.
בהתחלה חשבתי שאולי התחיל להפחיד אותה המקום עצמו - אבל יצאו פעמיים שהיינו לבד לגמרי והיא השתוללה ושמחה, ניסיתי להגיע לפני כולם שתראה איך הילדים מגיעים בהדרגה - לא עזר, ניסיתי לבוא כשמלא - לא עזר, ניסיתי לחבק לנשק ולהסביר, ללכת יד ביד, לשבת בצד יחד ולתת לה להפנים, לשים אותה יחד עם הילדים וללכת לפינה - כל פעולה מצידי נענתה בבכי היסטרי מצידה (ניסיתי לא להרים ידיים ולוותר אבל אחרי 40 דקות אני פוחדת שזה כבר לא טוב לילדה כי הלב שלה דופק היא היסטרית ואח"כ באוטו היא פשוט באפיסת כוחות עד שהיא מתאוששת קצת... ניסיתי גני שעשועים אבל אם יש ילדים על המתקן אין סיכוי שהיא מתקרבת אלא עומדת ומסתכלת מהצד...
אני מזהה שכנראה חלק מהבעיה היא אצלי - אולי לא חשפתי מספיק, אולי לא שחררתי אבל אני רואה גם ילדים שגדלו באוירה דומה והם משתלבים בחברת ילדים אחרים...

אנא, אני אובד עצות ומאוד רוצה להקל על הילדה כי הרי בסופו של דבר היא תהיה במסגרת ותצטרך להתמודד... בבקשה, מאוד אודה על עצתכם המקצועית.