בתי בת ה-5 טרודה ופוחדת מהמוות

שלום,
שמי איילין, לאחרונה,בתי בת ה-5 וחצי, החלה לפחד מאוד מהמוות...היא כמעט בכל לילה...מתחילה לבכות...ואומרת שממש כואב לה בבטן ובלב(אני מניחה שזו תחושת הכבדות של"אבן על הלב"...גם למבוגר זה קשה לתפוס,אז בטח לילדה בגילה)
שהיא יודעת שעוד מעט היא תהיה בבי"ס ואז בצבא..ואז היא תתחתן ותהיה אמא..ואז סבתא וסבתא רבא ואז תמות. ואז היא נורא בוכה..וגם חוששת שאני אמות עוד מעט כיוון שאני גדולה ממנה...וסבתא תמות יותר מהר..כי היא יותר מבוגרת...ו"מי יותר גדול..את או אבא? אז מה...?? הוא ימות לפנייך???" וכל מיני שאלות בסגנון...ו"מה קורה כשמתים.....וכד'. היא ילדה מאוד פקחית וחכמה...הרבה מעל הממוצע...סקרנית...שואלת שאלות עמוקות וכד'.
לפני שנה + , סבתא של בעלי נפטרה...אני לא יודעת איך ולמה בעלי בחר לומר לבתנו כששאלה אותו...שסבתו מתה ועכשיו היא גרה בשמים...ותמיד תהיה איתנו...הוא לא זוכר מה אמר לה...ואני לא הייתי נוכחת...מאז פחות או יותר זה החל. כמובן שבגן חובה, מלמדים אותם גם על יום השואה ועל מלחמות....וזה מטריד אותה.מאוד.
אני באופו אישי לא יודעת מה עדיף, לנסות להסיט אותה מזה...לענות תשובה מתחמקת...להגיד לה שלא מתים...ויש לה עוד מלא זמן והיא רק ילדה...ואז להעביר את הנושא לדברים משמחים..ולנסות לומר לה שהיא לא צריכה לחשוב על זה..ושתחשוב על דברים כיפיים...ולציין בפניה אופציות חיוביות למחשבה...ובכל ערב לחזור על זה שוב ושוב...או להסביר לה את האמת ,באופן שילדים יכולים להבין(למרות שאין לי מושג קלוש איך ומה לומר לה בצורה שהיא לא תחוש כבדות או מועקה) אולי להגיד לה שמי שמת...גר בשמים..עם אלוהים...ואפילו שאנחנו לא רואים אותו הוא תמיד איתנו בלב ושומר עלינו...ואפשר לדבר איתו גם בלי שיענה..וכו...וכו'....אינסטנקטיבית אני מרגישה שזה "גדול עליה" ,לגילה, שזה כבד...מכדי להבין את זה בלי שזה ימשיך להטריד אותה.אני רוצה לחסוך את זה ממנה כרגע, אבל מצד שני אני לא רוצה לשקר לה ולבלבל אותה להמשך..אני לא יודעת מה עדיף לומר לה ובאיזו דרך.
זה מאוד מטריד אותה ומכאיב לה, ומכאן שגם לי...
אני ממש אשמח ואודה לתשובה כלשהי...
איילין