התפרצויות

שלום טלי,
כדאי לפעול בשני ערוצים במקביל - אחד להבין מה עובר עליו, והשני להציב גבול.
ברגעים שההתפרצות קורית, אין טעם לכעוס, ובודאי שלא להטיףאו לדבר. ברגעים כאלה צריך לעצור, להגיד בצורה קצרה וברורה שאת לא מרשה התנהגות כזו, אם יש צורך גם להחזיק אותו פיזית כדי שלא יעיף דברים, או להגיד לו הרגע בחדר.
אחרי שהוא נרגע, או יותר מאוחר בערב, כדאי לשבת איתו בשקט ולנסות להבין מה עובר עליו. על מה הוא כל כך כועס. זה לא פשוט להיות ילד בכור כשיש 3 אחרים קטנים ממנו. יכול להיות שהוא מרגיש שמצפים ממנו להיות כל הזמן גדול, להתאפק, לוותר, לעזור, ומצד שני גם הוא עדיין קטן, קשה לו, זקוק לך, אולי הוא התחיל כיתה א' או עומד להתחיל, יש לו קשיים וחששות משלו, לא בטוח שיש להם מקום, כדאי לחשוב על הדברים האלה, ולראות איך מדברים עליהם ואם יש דרך להקל עליו, וכן למצוא זמן איכות איתו בנפרד, כשמישהו אחר שומר על הילדים אם יש אפשרות.

שלום סמדר ותודה על התייחסותך,
מאוד חשוב לציין שזה בדיוק מה שאני מנסה לעשות בזמן ההתפרצויות שלו, להכניס אותו לחדר להירגע אבל בזמן שהוא שם הוא או צועק והופך את כל החדר או יוצא ממנו ועושה ממני צחוק כמו לדוגמא יוצא וניכנס ברגע שאני ניגשת אליו וצוחק ולועג.
חשוב לי לציין שלא מדובר במצבים של כעס כלפיו בעניינים שקשורים רק אליו ולא לייחס שלו לאחים שלו אלה אם כן מדובר באגרסיביות ביניהם.
יותר מדובר במצבים שדורשים ממנו דברים "לפי חוקי הבית" -תיגש להתקלח, עכשיו עליך לעשות ככה כי ככה צריך וכו'.
קשה לו העובדה שאנחנו ההורים תמיד מחליטים מתי עושים מה.
ואת כל השלבים האחרונים אני ממש מנסה לעשות כי אני מודעת לחשיבותם
תודה ויום טוב

שלום טלי,
אני מניחה שלמרות שכך נדמה לך, את לא בדיוק עושה מה שאני הצעתי. כי אם את כובת שלכעוס ולדבר זה לא עוזר, סימן שאת לא עושה נכון. אני לא המלצתי לך לכעוס ולדבר. אני המלצתי להגיד בקצרה. זו בכלל לא הנקודה אם הוא נכנס בעקבות דברייך לחדר או לא, מצידי שלא ייכנס, או שייכנס ויהפוך את כל החדר, אחר כך הוא יישאר בחדר הפוך. הרי את לא תסדרי. הנקודה היא לא שהוא יעשה באותו רגע את מה שאת אומרת, אלא שלאת יכנסתי איתו למאבק שיזכה אותו בתשומת לב. לאורך זמן, ההתעלמות קשה לילדים יותר מכל עונש או צעקות, אבל צריך להיות מאוד עיקביים.
ייתכן שהסיבה שבנך לא מקבל את הסמכות שלך קשורה לזה שבגלל היותו הגדול בבית יש לך ציפיות ממנו לעזרה ואז הוא תופש את עצמו כגדול כחלק מהיחידה ההורית ואז זה קשה מאוד לצפות ממנו להיות גדול מתי שנוח לך שהוא יעזור וקטן מתי שאת חושבת שהוא צריך לציית להוראות. בנוסף יכול הליות שההוראות שאת נותנת הן נוקשות מדי, ולא נותנות מקום לגמישות ולקצב שלו. אלה הן נקודות למחשבה.
אם בכל זאת את לא מצליחה או מה שאני אומרת לא נראה לך מתאים למה שקורה, כדאי לפנות להדרכת הורים מסודרת.

תודה רבה ושבוע טוב.