שפת דיבור אצל ילדים

שלום אוראל,
את שואלת שתי שאלות, אחת לגבי מילים לא יפות אצל הילדים והשניה לגבי המצוקה של ילד הסנדוויץ.
לגבי השאלה השניה, מה שחסר לי בתגובה שלכם, זה נסיון לברר איתו, על הוא בעצם כועס ולמה הוא מתכוון כשהוא אומר משפחה דפוקה? מה דפוק לדעתו? חשוב גם לדעת להקשיב לילדים ולהבין מה הם בעצם אומרים. במובן הזה את צודקת שסגרתם את זה מהר מדי באמירות שאתם אוהבים אותו, שהן תמיד טובות ונכונות, אבל אולי במקרה הזה הן סותמות הן היכולת שלו להגיד גם מה לא מצוא חן בעיניו ולשתף במצוקה שלו, כאילו אתם מעבירים מסר: במשפחה שלנו יש רק אהבה ותחושות חיוביות, לגבי תחושות שליליות - אנחנו לא יודעים מה לעשות איתן, תשתדלו פשוט לא להרגיש אותם ובודאי לא לבטא אותם.זה כמובן מסר שלא עוזר במציאות, כי מציאות יש תחושת שליליות גם במשפחות הכי טובות.
כנ"ל לגבי המילים הלא יפות שבהן משתמשים הילדים. יכול להיות שחסרים להם כלים לבטא את חוסר שביעות הרצון שלהם מדברים. מה שקורה עם תוקפנות, שכשלא נותנים לה לבוא לידי ביטוי טבעי, היא מחמירה והופכת לאלימות. תוקפנות לכשעצמה היא לא דבר רע, היא אפילו דבר חיובי, בלעדיה לא הייתה תחרות, הישגיות], סקרנות, וכו' . חשוב רק לדעת לתעל אותה נכון ולא לנסות לדכא אותה.

הי
הבנתי את כל הנאמר אבל איך אני הלכה למעשה נותנת להם מקום לדבר על הדברים השליליים, אחרי אירוע כמו שקרה? מחכה שירגע ואז מדברת? פותחת זאת יום למחרת? ובלי שום אירוע איך להתחיל בדרך חדשה? כי מה שאמרת כמובן נכון לא נתתי להם מקום לבטא את הדברים הלא נעימים והשליליים ובהסתכלות עתה מהצד לאחר השיקוף שלך אני רואה את התיסכול שקיים...אז איך מתחילים?

אוראל

שלום אוראל,
זה לא משהו שקורה ביום אחד אלא עניין של סוג של התנהלות כללית שמנהיגים בבית. קודם כל על ידי דוגמא אישית ממכם. איך אתם מבטאים תחושות שליליות? הםא אתם מרגישם לעצמכם להגיד דברים לא נעימים? לא בצעקות או בכעס, בהכרח (למרות שגם זה לא בהכרח נורא) פשוט להגיד ולדבר על זה?
אפשר גם לדבר עם הילדים אחרי שהם נרגעים ולהגיד שאתם מבינים שקשה להם, שהם מקנאים, או לתת להם שהם יגידו מה קרה למההם כל כך כועסים, לדבר עם כל לחוד, לשמוע את הצד שלו, את הכאב שלו, לא כל כך חשובות העובדות - מי לקח לי שתה לי וכו', אלא יותר התחושה, שלא שמים אלי לב, שלא שומרים על הדברים שלי, וכו', ולחשוב ביחד איך ניתן לעשות את זה אחרת, מה יגרום לידל להרגיש טוב יותר, בגבולות ההגיון כמובן.