בת שנתיים רוצה רק את אבא

שלום מירי,
יכולות להיות לכך סיבות רבות, מה שנשמע לי שהיא צריכה שאת תשדרי יותר חוזק. זה טוב מאוד שאת מחליטה להיות תקיפה ולהגיד שעכשיו יש את אימא. חשוב לעשות את זה בלי שום הסברים ושכנועים, פשוט להציב עובדה. נשמע שאת מתייאשת מהר מאוד, וטוענת שזה לא עובד לך ויכול להיות שזה בדיוק חלק מהחולשה שהיא חשה ממך ולכן למעשה לא יכולה להשעין עלייך ראש. בודאי שזה לא יעבוד מייד, מותר לה לצרוח כמה שהיא רוצה, צריך לעבור כמה פעמים כאלה לפחות עד שהיא תפנים שאת לא מתרשמת מזה, ובנוסף חשוב שתפגיני תקיפות בעוד חלקים של היום, שבהם אולי היא מקבלת תחושה שהיא מנהלת אותך, או שלא נעים לך כשהיא בוכה ואת מתקשה לעמוד בזה, מבקשת, מסבירה, משכנעת, כל זה משדר חולשה ברגעים כאלה, ומכניס אותה לחרדה. היא צריכה כרגע הורים חזקים שיכולים לעמוד בזעם שלה ובחרדה שלה.

מעורר מחשבה ומצד שני נראה לי קשה ליישום או לפחות כרוך בהמון עבודה על עצמי. איך משדרים רוגע ובטחון כשלא כ"כ בטוחים ורגועים?

שלום מירי,
אכן, החיים לא קלים:-) בודאי שרצוי עבור ביתך שאת תהיי חזקה ורגועה, וזה דורש ממך עבודה. אבל למזלנו, יש גם פשרות בחיים. אני מציעה לך לא להסתכל על זה כעל משימה גורפת וענקית שלפיה את אמורה להיות כל הזמן רגועה וחזקה, אלא להתחיל באותם רגעים שבהם היא בוכה וצורחת, ולהגיד לעצמך, שזה לא דורש ממך בהכרח לעשות משהו, אלא בעיקר לנשום עמוק, להגיד בקול תקיף וברור מה ניתן ומה לא, ולהניח לזה, בלי לנסות להיכנס לאמביציה להרגיע אותה, אחרי שאמרת את שלך פעם אחת, זה בסדר גמור אם היא תבכה. כמה שהיא צריכה. אחרי מספר פעמים היא תלמד שזה לא אפקטיבי וזה יתמתן. נסי את זה בתור התחלה, ותני לעצמך חיזוק כל פעם שאת מצליחה או בקשי ממישהו אחר, למשל בעלך שיעשה את זה(לתת לך חיזוק).
בהצלחה.