ילדתי לא משתפת פעולה עם המבצע

שלום סיגל,
אני מבינה שהתכנית שלכם עובדת רק שבוע. הילדה שלכם בסדר גמור. אתם אלה שמגלים חולשה. חושב לכם היא תשתף פעולה, והיא מרגישה את זה וזה נותם לה כוח. קודם כל עוד לא הגיע סוף השבוע והיא לא נפגשה עם זה שלא יהיה פרס. זה צריך לקרות, היא צריכה לחוות שאתם עמודים בזה ולא מוותרים, רק אחרי שבועיים שלושה כאלה לפחות, יתחיל שינוי. אתם זקוקים לסבלנות. אני ממליצה לכם על הספרים של חיים עומר בנושא סמכות הורית. לגבי פנייה לטיפול- קודם תמצו את השבועות הקרובים בעקביות ואם זה לא עוזר, אז תפנו.אני גם לא מתרשמת כרגע שיש צורך בתרפיה ריגשית, אלא יותר בהדרכת הורים עבורכם.
בהצלחה.

תודה, מילותייך הרגיעו אותנו בהיבט זה , נעבוד בנחישות ובעקביות.

אני מבינה שעלינו למצות את ההליך ההתנהגותי, ובכל זאת -
כיוון שהילדה מאד סוערת באופיה, וקשה לה מאד לדחות סיפוקים ולהתמסגר, מתפוצצת בקלות, מגלה לעתים חוסר פרגון לאחרים (בבית - לעתים מלשינה על אח, בביה"ס - חייבת להיות הדומיננטית וקשה לה לוותר לחברות דעתניות אחרות) וחוסר נחמדות, וכשמשהו לא הולך כפי רצונה - היא לא משתפת פעולה ולא שולטת על דחפיה הרגעיים (ואז היא מתנהגת בהתרסה, מתחצפת, מסרבת - גם כלפי מישהו שלא קשור לתקרית)
האם תרפיה רגשית אמורה לעזור להרגיע ולמתן אותה ?

שלום סיגל,
כן, בודאי. אבל יכול להיות שגם הדרכת הורית לכם, בלי תרפיה ריגשית לה יכולה למתן ולהרגיע אותה, ובלי לתת לה לשלם את מחיר הסטיגמה בלהיות ילדה שצריכה טיפול. וזלכן זו אופציה שעדיף למצות קודם, לדעתי.