חברותית יתר על המידה?!

שלום,
הבת שלי בת שנתיים ושלושה חודשים, בינתיים ילדה יחידה.
היא חכמה מאד מפותחת לגילה וחברותית מאד היא מתערה בחברה של גדולים ממנה ושל קטנים ממנה ויודעת לתפוס תמיד את התפקיד הנדרש.
היא עקשנית, עצמאית מאד ואקטיבית. מבחינה שפתית היא ממוצעת- עדיין לא מדברת ברור ואוצר המילים לא רחב אך בכל זאת היא מצליחה להבהיר את רצונה בדיוק רב.
יש לציין שאנו הורים חמים מאד מרבים במגע ובמילות אהבה, אני רכה ומפנקת ולעיתים לא מציבה גבולות למרות שאני מודעת לחשיבות הדבר.בעלי יותר נוקשה ממני אך איתי היא נמצאת זמן רב יותר.
היא שוהה במסגרת מעון החל מגיל 7 חודשים במהלך זמן זה נחשפה למטפלות רבות ובחופשים גם היתה בקיטנות -כלומר עברה בין הרבה ידיים גם במעון מציינים שהיא מנהיגה מטבעה חברותית אך גם מרדנית ועושה הרבה בלאגן) מהשעה 4 ובסופי שבוע הילדה איתנו ואף פעם לא עזבנו אותה אפילו לא לחופשה קצרה, צריך לציין שאנו נמצאים הרבה אצל ההורים שלי אך מעולם לא הטשטשו הגבולות בין אמא לסבתא וכו.
יש עניין שמטריד אותי לאחרונה:
יש סיטואציות בהן נראה שהילדה נוהגת בחוסר טאקט או בחוסר הבנה לדוג' כשאני נמצאת אצל ההורים שלי ואחותי שם עם ילדיה ביתי רוצה שאחותי תאכיל אותה כמו שהיא מאכילה את ילדיה ולא מוכנה שאני אאכיל אותה. מצב יותר מוזר בעיניי הוא שבגינות ציבוריות הילדה אומרת שלום לכל אחד ואף יותר מכך, היא קוראת לאמהות אחרות "אמא" ומבקשת מהאוכל שלהם ואם היא רואה אמא שמנדנדת את הילדה שלה היא רוצה שתנדנד אותה ולא מסכימה שאני אנדנד אותה וכו' ( כמובן שהאנשים מגיבים בחיבה ובהתלהבות)
לסיכום אני חייבת לאמר שאני מרגישה שהיא מחוברת אלי מאד, נפשית ופיזית ואין ספק שברגע הנדרש היא רוצה רק אותי אולם התנהגותה (שפירטתי למעלה) תמוהה ואף מביכה אותי ואינני מבינה מהי סיבתה.