ילד שלא רוצה להמשיך טיפול רגשי

שלום מירי,
אכן יש בעיה בתפיסה שלך מהם גבולות, ולכן נשמע לי שהמטפלת צודקת שיש בעיה בגבולות ואת לא מספיק מבינה אותה. אני מתרשמת מהקושי שלך להבין גבולות בכך שאת מתייחסת לטיפול כזכות ולא כחובה, כאילו מדובר בחוג, בסוג של פעילות פנאי. זה מסמן מבחינתי שאת לא מציבה את הגבולות במקום שהם אמורים להיות, ומזדהה עם החלק של בנך לא כל כך מוכן להכיר בדרישות המציאות.ומתבלבלת בין זכות לחובה.
טיפול ריגשי הוא לא חוג. זה נכון שזו זכות אבל זו זכות במובן שטיפול רפואי הוא זכות. הרי לא היית מעלה על דעתך לא לתת לו טיפול רפואי שלו הוא זקוק כיוון, כביכול, שטיפול רפואי הוא זכות, הוא בשבילו, ואם לא הוא לא רוצה הוא לא חייב לקבלו. אותו דבר לגבי טיפול ריגשי. זהו טיפול רפואי לכל דבר, זו לא פעילות פנאי להנאתו. בטיפול ריגשי אמיתי, שנעשה נכון יש רגעים קשים וכואבים. בדיוק בהם באנו לטפל! אם ברגע הזה את מניחה לילד להרים ידיים, את עוצרת את הטיפול בדיוק בנקודה הכי חשובה שלו, ולא מציבה בפני הילד של גבול הכרחי וחיוני להתפתחות שלו - קודם כל יש גבול שאומר שהוא לא יכול להחליט לגבי עצמו עדיין בנוגע לבריאותו ולטיפולים הרפואיים שלו, ושנית שקשה לו לקבל שכשנהייה קשה לא מרימים ידיים אלא מתמודדים.