לא רוצה לגן

שלום רוז,
קודם כל, לפני שמחליטים מה עושים צריךל להגיע להבנה טובה יותר ממה זה נובע וזה לא ברור. זו שנה שנייה שלה בגן, כלומר זו לא בעיית הסתגלות לגן. הבעיה מתרחשת רק בפרידה מכם, ואחר כך בגן היא מרוצה וגם נשארת ככה כשאתם באים לקחת אותה.
לכן יותר הכיוון בעיני קשור למשהו שמתרחש כרגע בבית, או בינכם לבינה או בכלל במערכת המשפחתית.
ילדים לעיתים יכולים לחוש כל מיני דברים, שינויים במצב הרוח של ההורים, חרדות שלהם, שינויים בזוגיות, הריון שמתהווה אפילו אם לא סיפרו להם, דאגה מסויימת סביב מצב בריאותי של מישהו, או כל דבר אחר שמשפיע על הקשרים במשפחה.

כיוון נוסף, יכול להיות שעקב כאבי האזניים לא רצתה ללכת לגן אבל כשראתה כמה תשומת לב היא מקבלת סביב העניין, אפילו שהכאב עבר, היא עדיין לא מוכנה לוותר על הרווח המישני של תשומת הלב סביב העניין.
אם זה כך, חשוב להקפיד על פרידה קצרה ועניינית ולא להתרשם נורא מהבכי או חוסר הרצון ללכת לגן ולא לשתף עימו פעולה.
בהצלחה.

המון תודה את תמיד עוזרת



במערכת המשפחתית יש קצת מתחים אני ובעלי בטיפול זוגי הרבה זמן אני לא ידעת לאן זה יוביל אבל הילדה תמיד היתה חזקה ולא ראיתי שהדברים משפיעים עליה יותר מדי לעמת זאת אצל הילדה הגדולה הדברים מאוד משפיעים


השאלה שלי האם באמת הגננת לא צרכה לדבר איתה ולחזק אותה ???בגן שאני עובדת מדברים עם הילד!!!!!!

ועוד שאלה לדעתי יש לילדה עיקוב בדיבור והגשתי ניירת למכון התפתחות הילד לקלינאית לדעתי לרוב הסייעות בגן אין סבלנות להקשב לה האם מסגרת קטנה ותר תעזור

שלום רוז,
אני לא חושבת שזה תפקיד של הגן לדבר עם הילדים במיוחד אם בגן אין בעיה. זה נותן לילד הרגשה שהוא בעייתי וחריג בעוד שבגן היא מתנהגת יפה אז למה לקלקל לה?
אם לילדה טוב בגן, לא הייתי משנה למסגרת יותר קטנה. לא נשמע לי שהבעיה היא בגן, וחבל לטרטר אותה כשיש משהו בחיים שלה שהוא כן יציב ומוצלח כרגע.
טוב מאוד שאת ובעלך בטיפול זוגי, זה סימן שאתם לקוחים אחריות על הבעיה, וכך צריך. אני מקווה שזה יצליח, ואם לא, צריך יהיה לחשוב על איך מתמודדים ואיזה עזרה אתם יכולים לקבל במצב החדש שנוצר, אבל זה לא קשור לגן.