דמיון

שלום, בני בן הארבע אוהב לדמיין והרבה, במיוחד בנושאים של חיות אבל לא רק. הוא בן יחיד. הוא מתפקד בסדר, הוא לא ביישן, הבעיה היא שרוב הזמן הוא נמצא במצב של דמיון לכן כשאני מבקשת ממנו לעשות משהו הראש שלו תמיד במקום אחר והוא לא מסוגל להתרכז במה שאני מבקשת ממנו כמו לבישת נעליים, או דברים שקשורים לבטיחות. בכל מה שקשור למשחקים, צעצועים, ספרים וכל מה שהוא אוהב הוא יכול להתרכז שעות תוך שהוא מדבר דיבורים על דברים דמיוניים. אנחנו גרים בחו"ל והוא לא שולט לגמרי באנגלית וגם לא בעברית. כשאנחנו הולכים לגן שעשעועים הוא פונה לילדים ושואל אם הוא יכול לשחק איתם אבל אז הוא מתחיל לפטפט ולהכנס לעולם הדימיוני שלו שיש בו הרבה תכנים לא הגיוניים או משפטים שהוא שמע מתוכניות טלויזיה ומאוד לא מובנים לילדים אחרים גם אם זה באנגלית כך שהוא לא יוצר אנטראקציה אלה משחק ליד, ואם כבר משהו משחק איתו אז בני לא ממש שם. פתאום הוא יכול לקום וללכת לענינים אחרים תוך שהוא ממשיך לדבר לעצמו. גם אלינו ההורים הוא הרבה פעמים פונה בשיחה דמיונית למשל כשהולכים לגן פתאום הוא יכול להגיד "אמא אבל עוד לא ראינו את הזברה וההיפופוטם" או "אמא בואי נתחבא מהאריה" כשאנחנו במסעדה הוא כאילו בסרט אחר לגמרי. הוא לא מתענין בשום דבר שקשור לעולם של מבוגרים.
אני יודעת שבגיל הזה ילדים מדמיינים הרבה אבל תופעה כזו שהילד תמיד נמצא בסרט
אחר עוד לא נתקלתי. בגן הגננת אומרת שהוא בסדר למרות בעיות הקשבה קלות.
אני מודאגת שזה לא יעבור לו.
מה דעתכן?