חרדת נטישה של ביתי בת ה -6

שלום מיכל,
כפי השננות ובעלך אומרים לך, יש כנראה משהו באינטראקציה שלך איתה שמייצר את המצב הזה, וזה לאו דווקא חסכים ממך.
קודם כל חשוב מאוד שכשאת נפרדת ממנה בבוקר, אם זה בגן, בקייטנה או בבית הספר, תהיה פרידה קצרה ועניינית, גם היא בוכה. אין צורך בשום סייעת, ואת לא גורמת נזק לילדה אם את משאירה אותה בוכה. אני לא מתכוונת בהכרח בשבועיים הראשונים בכיתה א' שהם זמן סביר להתאקלמות, אבל מאותו רגע שבו היא מתאקלמת, יש לה חברות והיא מסתדרת בכיתה, אין סיבה לעשות דרמה מהפרידה בבוקר. את כנראה מגיבה ריגשית לבכי שלה וזה מגביר אותו. חשוב להיפרד בקצרה, להגיד שלום ויום טוב, נתראה בצהריים וללכת.
לגבי העובדה שהמצב החמיר לאחרונה והיא נצמדת אלייך כל הזמן, זה כבר מצב יותר חמור, שלהערכתי הוא מחייב פניה להתייעצות מסודרת, בעיקר הדרכת הורים עבורך ועבור בעלך בעניין.

האם הדרכת הורים יכולה לעזור גם בעוד מקרים של התנהגות קיצונית כגון עצבים קיצוניים בזמן שהיא מתלבשת..נועלת נעליים (הכל מציק לה) ובזמן בחירת האוכל... או שזה מצריך טיפול פסיכולוגי ?

שלום מיכל,
בודאי שכן. הדרכת הורים בהחלט מתאימה, במיוחד בגיל הזה. עם זאת כל תכנית טיפול מותנית במקרה הספציפי וכדאי לפנות למטפל ולבדוק איתו ביחד מה הכי מתאים לכם.