פעוט בן שנה ו-10 חודשים

שלום דנית,
ילדים בגילאים האלה מרביצים, כמו שראיתת גם הילדים האחרים עושים את זה וזה לאבגלל שבבתיהם מרצביצים אלא כי ילדים קנים עוד לא ידועים להביא תסכול בדרכים אחרות. ואת זה צריך ללמד אותו, לתת מילים לכעס שלו, להגיד לו למשל : זה מעצבן שאין את התכנית שאתה אוהב" וגם לתת לו לאטרנטיבה, למשל להרביץ לכרית במקום לך, להפוך את זה למשחק, ובנסוף לראות תכנית אחרת או לעשות משהו כיפי אחר.
לגבי ילדים אחרים, ברור שהוא לא מרשה לעצמו להתיות תקופני אליהםן כי הוא לא מכיר אותם, והוא גם חושש מהם וגם רוצה למצוא חן בעיניהם, בדרך כלל אנחנו מרשים לעצמנו בבית דברים שאני חוששים לעשות בחוץ. זה גם קשור כנראה לחוסר ביטחון שאת אולי משדרת, ייתכן גם שההתנהגות שלךלא תמיד מסםיק אסרטיבית, גם כשאת מציבה לו גבולות וגם בכלל, והוא גם מתנהג בחוסר ביטחון בחוץ.
יכול להיות שכדאי לך לפנות להדרכת הורים קצרה כדי להפנים התנהגות יותר סמכותית כלפי בנך. גם כשאת אמרת לא, תלוי באיזה טון את אומרת את זה, מה את אומרת לפני כן ואחרי כן וכו'.

קודם כל תודה על התשובה.
ועוד משהו- מה זאת אומרת שאני משדרת חוסר בטחון ולא אסרטיבית? אני הרי לא אצעק עליו או ארביץ לו.....
איזה אסרטיביות יותר גדולה אפשר להביע לילד כזה קטן? אני מעירה לו אומרת לו אסור, מורידה אותו אם מטפס על מקומות גבוהים וכד...
אחר כך אני ממשיכה להיות אם אוהבת ורכה כמו שילד צריך
אני לא ממש הבנתי את הכוונה שלך בהערה הזו, מה אני אמורה לעשות? לצעוק זה לא בריא לילד, להרביץ לא בא בחשבון, אז איך זה קשור לחוסר בטחון שאת טוענת שיש לו? הוא משחק עם ילדים יפה ופשוט לא יודע מה זה להרביץ מה זה אומר שילד שלא מרביץ יש לו חוסר בטחון????
קצת התבלבלתי....

שלום דנית,
קודם כל, לא צריך להתעצבן:-)
אני אמרתי שאולי את לא אסרטיבית מספיק, לא קבעתי את זה אלא שיערתי, אני לא יכולה לדעת, כי אני לא מכירה אותך, ואם זה לא מתאים לך את יכולה לא לקחת את זה.
יש כמובן הבדל גדול מאוד בין להיות אסרטיבית לבין לצעוק או להרביץ לילד. יותר מזה, התנהגות אלימה היא בכלל לא התנהגות אסרטיבית. אני הסברתי את עצמי בתשובתי שאם אכן נכון שיש משהו חסר באסרטיביות שלך, זה משהו שקשור לטון, ולמה שאת אומרת לפני או אחרי. הטון לא אמור להיות של צעקה. אבל יש הבדל בין טון סמכותי שאומר "אסור" לבין טון רך מדי או לא מספיק ברור. אלה דברים שקשה להסביר בפורום באינטנרט, ולכן המלצתי לך לפנות להדרכת הורים.
בודאי שלא טענתי שילד עם ביטחון עצמי אמור להרביץ. את זאת שהעלית את השאלה מדוע ילד שמרביץ בבית לא מרביץ בחוץ. כלומר העניין לא עצם המכות אלא ההבדל בין ההתנהגות הטבעית שלו בבית לבין ההתנהגות בחוץ. זה הדבר שמעיד על חוסר ביטחון. כמובן שעדיף שהוא לא ירביץ לא בבית ולא בחוץ.
המלצתי לך על כמה דרכים להתמודד, ואני מקווה שתוכלי להיעזר בהן.
בהצלחה.

ממש לא...
סתם מבולבלת ולא יודעת איך להתנהג.. הורות לילד ראשון מאוד מבלבלת, וכמו כן, כולם מתערבים לנו אז אני כבר לא יודעת איך להתנהג והאם אני בסדר.
תודה על התשובות, אני תמיד נעזרת בפורום הזה ובעצות שלכם, ממש לא התעצבנתי.
ושוב תודה לך.

אז ממש לא...
סתם מבולבלת ולא יודעת איך להתנהג.. הורות לילד ראשון מאוד מבלבלת, וכמו כן, כולם מתערבים לנו אז אני כבר לא יודעת איך להתנהג והאם אני בסדר.
תודה על התשובות, אני תמיד נעזרת בפורום הזה ובעצות שלכם, ממש לא התעצבנתי.
ושוב תודה לך.

היי דנית,
זה מובן לגמרי להיות מבולבלת בהורות לילד ראשון, יכול להיות שהאסרטיביות צריכה להתחיל בלהציב גבולות למי שמתערב לך בלי שביקשת:-),
בכל אופן בהצלחה.