הדרדרות בהתנהגות של בת שנתיים+7?

הבת שלי בת שנתיים ו-7 חודשים אינטיליגנטית חכמה, מפותחת מאוד. גמולה (מחיתול) כבר כמה חודשים ביום, בלילה החזרנו אותה לפו-אפס כי לא הולך טוב עדיין בלילה...
לפני 10 חודשים נולד לה אח.
השאלה היא כזאת:
הילדה בחודשים האחרונים מתבכיינת המון, עושה דווקאים, כל דבר הוא דרמה (צחצוח שיניים, לשבת על כסא משלה בארוחת הערב וכן הלאה). כשאני עם שניהם לבד אחהצ (מה שבדרך כלל קורה), היא דורשת את כל תשומת הלב אליה ולא מאפשרת לי לתת תשומת לב כפי שאני רוצה גם לה וגם לאחיה (אחיה לא דורש הרבה תשומת לב, הוא מעסיק את עצמו נהדר). הילדה יודעת לשחק לבד יודעת להעסיק את עצמה, ובכל זאת רודפת אחרי בבית מחדר לחדר, מדברת בקול רם כאשר הקטן שוכב לישון. לפני כמה ימים "פספסה" פיפי 3 פעמים באחהצ אחד (היא גמולה כבר כמה חודשים טובים).
עלי לציין שהיא מקבלת זמן לבד" (זאת אומרת שאני איתה לבד ללא הקטן) כל יום אחרי שהקטן שוכב לישון- בערך שעה עד שהיא נכנסת להתרחץ ולישון ואז שוב הכל מתרחש (באמבטיה ובהשכבה).
אני מרגישה כל צהריים כשאני בדרך הביתה שאני בדרך לעוד קרב וזה מתיש. אני מתארת לי שזה עדיין עניין הטרבל-טו? או שגם גיל 3 טומן בחובו עצבים והתבכינויות? או שילוב של הגיל והאח?
אני נותנת לה חיזוקים חיובים על כל דבר שהיא עושה בעצמה- למשל להתלבש, להתפשט, וכן הלאה.
איך להתנהג? אני כבר לא יודעת מה עדיף: להתעלם (ממש קשה כי זה מרגיז, אז אני מן הסתם מתרגזת), לכעוס? להסביר 90 אלף פעם למה חשוב לצחצח שיניים או כל דבר אחר?