מידע רפואי
פורומים
- קרינה סלולרית, סרטן
- אוסטאופורוזיס
- כושר גופני
- סוכרת נעורים, סוכרת ילדים
- רפואת מטיילים
- השאלת ציוד רפואי, ציוד שיקומי, ציוד אורטופדי
- פילאטיס
- נוירולוגיה, אפילפסיה
- כבדי ראיה, מחלות רשתית, ראיה ירודה
- דלקת פרקים, ראומטולוגיה
- פדיקור
- רפואת כף הרגל - פודיאטריה
- הכנה ללידה, קורס הכנה ללידה
- אימון אישי, קואצ'ינג
- בנות, העצמה נשית
מאמרים וחדשות
יועצים בתחום
טובי פלד
פסיכולוג ילדים ונוער פסיכולוג מומחה בעל קליניקה פרטית. מטפל ומאבחן פעוטות, נוער ומבוגרים. עובד בבתי ספר ובארגונים ציבוריים.ד"ר אליהו סמואל
פסיכותרפיסט ילדים ונוער פסיכותרפיה, פסיכואנליטיקאי. למד רפואה באונ` ת"א, התמחה ברפואת ילדים ובפסיכיאטריה של הילד והמתבגר. עבד כרופא פסיכיאטר בכיר ברמת חן ובהמשך שימש כמנהל יחידה בגיל הרך. הקים גן לילדים אוטיסטים. מנהל שירות פסיכיאטרי של הילד והמתבגר בב"ח ולפסון. יועץ מערכת החינוך באזור המרכז. עוסק בפרקטיקה פרטית בתחום הפסיכותרפיה בתל אביב בכל הגילאים.
מנהל הפורום

- גיל 3סמדר24/07/2012
יש לי 2 שאלות לגבי גיל 3
1. הילדים בגן באים בבוקר עם משהו קטן שהם אוכלים, עניין הכיבודים מאוד משמעותי שם... הבת שלי לא רוצה לכבד ואני רוצה לשמוע את דעתך בעניין, להכריח לכבד, מה לעשות שלא מכבדים, אני בתור הורה חושבת שיש לי אחריות ללמד אותה לכבד אחרים ובעיקר כשהיא אוכלת לידם, האם יש טעם "להעניש" אותה ולא להביא אוכל מכיוון שהיא לא מכבדת ?
2. הבת שלי לעיתים צועקת על חברים, כל מיני דברים, שלא יגעו לה, שלא יעשו לה, שלא יבואו אליה (גם אם הם בכלל לא התכוונו לעשות אחד מהדברים הנ"ל) ממש צורחת עליהם... איך להתייחס לזה ?
באופן כללי אגיד לך שאני מאוד סבלנית, לא צועקת, מגיבה באסרטיביות, עונדת על שלי אך בצורה שקטה ומכבדת* המידע המוצג כאן אינו מהווה ייעוץ רפואי או תחליף לו, כל הסתמכות על המידע היא באחריותך בלבד. הגלישה באתר היא בהתאם לתקנון האתר גיל 3 - תגובה
סמדר ריינר25/07/2012שלום לך,
קודם םכל אני נגד עונשים, הם בדרך כלל לא עוזרים והם גורמים נזק והשפלה לילד. אני לא חושבת שיש טעם להכריח אותה לכבד. אם את רוצה לחנך אותה לכבד, את יכולה להציע לה את זה, זה גם חינוך, לא חייבים להכניע אותה ולהכריח אותה. מעצם זה שאת מציעה לה היא לומדת שיש אופציה כזו וציפיה כזו וזה מספיק. קודם כל כדי שהיא תוכל לכבד, זה צריך לבוא ממנה אחרי שתתגבש אצלה מספיק תחושה של שייכות ובעלות על הדברים שלה. ילדים קטנים, תחושת הזהות והשייכות שלהם עוד לא מבוססת והם זקוקים לאפשרות לבסס זאת דרך חפצים ששייכם להם וזה בסדר גמור. אם תחבלי בזה בצורה אגרסיבית מדי על ידי הכרחה רק תגרמי לה לחוש שאין לה עצמאות ואין לה אטונומיה להחליט מה שלה ולא תגרמי לה באמת להיות נדיבה יותר מהלב, כי היא נהנית לתת.
לגבי השאלה השניה, אני לא מספיק מכירה אתכם כדי לדעת ממה זה נובע, אבל נשמע שהיא מאוד מגנה על שלה גם כשאין סכנה ממשית, ואולי זה קשור לזה שאת מתקשה לכבד מה שלה ומשדרת ציפייה שהיא תחלוק, אולי גם בבית, ואז הי אכל הזמן עסוקה בלהגן על זה. גם בבית חשוב שהיא תחוש שיש דברים שהם שלה, ולא נוגעים לה ולא מזיזים לה, גם אם יש אחרים קטנים ממנה או גדולים ממנה, שתהיה אפשרות גם לדברים פרטיים וכן, גם לרכושנות. זה לא כל כך נורא.* המידע המוצג כאן אינו מהווה ייעוץ רפואי או תחליף לו, כל הסתמכות על המידע היא באחריותך בלבד. הגלישה באתר היא בהתאם לתקנון האתרלקביעת תורסגירה
שאלות ותשובות נוספות שעניינו את הגולשים שלנו
ערוץ הבריאות
.jpg)
האם אתם מכורים לאינטרנט?
.jpg)
.jpg)
.jpg)






.jpg)
