התמודדות הילדה עם מצבי אלימות בגן

שלום,

אני אב לילדה בת 4.
אילו כלים ניתן לתת לילדה שלי להתמודדות מול מצבי אלימות וכוחניות של חבריה לגן?

כיום, הילדה מקפידה על ההוראות הנחרצות של אימה, שאסור להחזיר וצריך להגיד לגננת. לתחושתי, נלקח מהילדה הכלי הטבעי שלה להתמודדות בגיל זה (להחזיר זה לא רק אגרוף, זה יכול להיות גם דחיפה כדי להדוף את האלים, או הבעת התנגדות קולנית עם או בלי תוכן אל מול התוקפן), ומשאיר אותה חשופה ללא כלים, צייתנית, כנועה ונרמסת. היא תמיד זזה הצידה מהסיטואציה, אומרת לגננת, ולא עומדת על שלה מול הילד\ה שמולה. אני רואה את זה בקלות מוביל בהמשך להפתחות של התנהגות מרצה, חוסר יכולת לזהות ולהפריד את הרצונות שלה מול רצונות אחרים, ולתת להם את הלגיטימציה המתאימה. מה שיכול להביא גם להתנהגות פאסיבית-אגרסיבית (לצערי, אמא של הילדה, משחזרת בנקודה זו עם ילדתנו את החינוך שקיבלה מאמא שלה, לא רואה את זה, ולא מבינה איך זה פגע בה עצמה כילדה וכבוגרת)

לדעתי, חשוב שאנחנו כהורים נחנך לאי-אלימות, אך יותר תוך הסברים חוזרים תוך בניית הבנה הדרגתית, שתתפתח עם הגיל. "לא להחזיר" או "לא להרביץ" זה לא ערך עליון בגיל 4. לעיתים אלו הכלים שיש לילדים להתמודדות בגיל זה, לעמוד על שלהם, לתת ביטוי לרגשותיהם (ולא לקבור אותם), לפתח דימוי עצמי, ואלו הם הדברים החשובים יותר.

חשבתי להגיד לה שהיא יכולה:
- לצעוק חזק: "אסור לך להרביץ לי!"
- להדוף או לדחוף את המרביץ (ואם היא מרגישה שאין ברירה אזאפשר גם ממש להרביץ בחזרה)
- לפתוח דיאלוג: להגיד זה "לא נעים לי", "אני משחקת בזה עכשיו". גם אם זה לא יעזור לפחות היא נותנת מקום וביטוי לרגשות שלה.

אנא עצתכם.

נ.ב. - כפי שהשתמע, אין דיאלוג ביני לבין האם או נכונות לשיתוף פעולה הורי מצידה. אנחנו כמעט שנתיים בתהליך גירושין, שאני יזמתי. לאחר עינוי דין, קיבלתי משמורת משותפת. אני מבקש דווקא, לפשט את התשובה למצב רגיל בו יש חזית הורית אחידה.
אני כבר אדע לעשות את ההתאמות למצב האישי.