טיפול עבור ילד

שלום רוניק,
אם יש לך התלבטויות לגבי טיפול תרופתי שניתן על ידי רופא הדבר שבדרך כלל עושים הוא לפנות לקבלת חוות דעת שניה. נסי לפנות לפסיכיאטר אחר דרך קופת החולים או באופן פרטי חד פעמי, ודברי על חששותייך ונסי לקבל תשובה או פיתרון. את יכולה לדבר על חששותייך ולשאול את השאלות שלך גם את הפסיכיאטרית שבדקה את הילד.
בהצלחה.

יש שלוש גישות מרכזיות המסבירות מה גורם ל-OCD, ולפיכך כיצד ניתן לטפל בו. הגישה הראשונה היא הפסיכודינמית, המגדירה את הסובלים מ-OCD, כבעלי קונפליקט לא פתור, בין האיד לאגו, שבכדי להלחם במחשבות ובדחפים הנוצרים מהאיד, האובססיות, נעשה שימוש במנגנוני הגנה, אשר מתבטאים בקומפולסיות. הטיפול בשיטה זו כולל הצפה של הקונפליקט הלא מודע ופתירתו, בתהליך של טיפול פסיכודינמי. המחקרים מצאו את הטיפול הזה כלא יעיל במיוחד לטיפול בהפרעת אישיות אובססיבית קומפולסיבית, ואף יש חשד כי הוא מערים קשיים על הסובלים מ-OCD, שכן הוא מחייב אותם לעסוק אפילו יותר במחשבות הטורדניות שלהם.

הגישה השניה היא הגישה הניורולוגית טוענת כי הסובלים מ-OCD, הם אנשים בעלי פעילות יתר במסלול הקורטיקלי-סטיראטלי-תלמי, שאינם מצליחים להגביל את המחשבות והמעשים החוזרים שלהם. תאוריה נוספת מדברת על פעילות נמוכה של סרוטנין (Serotonin), כפי שקורה בדכאון. הטיפול אותו מציעה גישה זו הינו תרופתי (תרופות כגון ציפרמיל, ציפרלקס, פרוזאק, פקסיל, זולופט, לובוקס ועוד), ומטרתו להגביל את הפעילות של מסלול זה, שיעורי ההצלחה בו נעים בין 40-60%, אך קיימות תופעות לוואי אפשריות.

הגישה השלישית היא טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT), לפיה אנשים שסובלים מ-OCD מתקשים להסיח את דעתם מהמחשבות הטורדניות ולא מצליחים להתנגד לדחפים הכפייתיים. בטיפול קוגניטיבי הסובלים מ-OCD לומדים לסמוך על עצמם ולא להכנע לפחדים או להשתמש במנגנוני הגנה כמו פרפקציוניזם או שליטת יתר. בטיפול התנהגותי הסובלים מההפרעה נחשפים למצבי חרדה ומתבקשים להמנע מביצוע קומפולסיות, בכדי לגלות שהללו לא עוזרות להפחית חרדה או לבטל את המצב. ניתן לבצע טיפול זה באופן פרטני ובקבוצה, והמחקרים מצביעים על שיפור ניכר של 55%-85% בקרב מי שטופלו ב-CBT.