ילד אלים מילולית

שלום לך,
לא הבנתי מדוע האלימות המילולית יותר מדאיגה בעיניכם מהאלימות הפיזית?
גם לא הבנתי מדוע את משתמשת במילה לסרס. את באמת רוצה לסרס את הבן שלך?
יכול להיות שהבעיה נבועת מזה שאין בבית שלכם דרך לבטא כעס ותוקפנות. או לפחות לבן שלכם אין. ואת זה צריך ללמד אותו. תוקפנות לא מסרסים. תוקפנים מווסתים. התוקפנות עצמה היא חשובה מאוד ובריאה מאוד. בלי תוקפנות אין הישגיות, אין שאפתנות, אין תחרות אין הישרדות ואין סקרנות. אני מניחה שאת לא באמת רוצה לסרס את כל זה. חשוב ללמד אותו דרכים אחרות לבטא את בכעס והתוקפנות שלו. להקשיב לסיבות שלו, מדוע הוא אומר את הדברים האלה, מה מציק לו, וללמד ואתו לבטא את זה (מרגיז אותי שאחותי קיבלה ואני לא, אני רוצה גם, זה לא פייר) ולחשוב ביחד מה עושים במקרים כאלה. את הלימוד הזה לא עושים בגע ההתפרצות שלו, באותו רגע חשוב כן להתעלם. ייתכן שההתעלמות שלכם לא עזרה כי לא התמדתם בה. יש הורים מצפים באותו אירוע שהטקטיקה שהם נוקטים בה תעקור את ההתנהגות הלא רצויה מהשורש. זה לא עובד כך.חשוב להתמיד בכך מספר רב של פעמים עד שהילד מפנים שהו אלא מקבל את תשומת הלב (גם אם היא שלילית) על ההתנהגות ואז ההתנהגות תפחת. את הלימוד יש לעושת איתו אחר כך, כשהוא רגוע. וכמובן על ידי דוגמא אישית, איך אתם מבטאים את הכעסים שלכם? זה גם חשוב. אם אתם לא מבטאים בכלל, זה לא עוזר, חשוב שתהיה בבית תקשורת פתוחה גם על דברים לא נעימים, אבל לא אלימה.
בהצלחה.
בהצלחה.

שלום ותודה על התגובה!
כשכתבתי לסרס התכוונתי לסרס את ההתנהגות הנוראית .
נכון, אנחנו מבינים שתוקפנות היא בריאה ואין אנו רוצים לסרס הישגיות ושאפתנות וכמובן לא לסרס את בבנו, להיפך אנו רוצים להקל עליו את מידת התסכול ולעזור לו להרגיש טוב!! גם לנו הרבה פעמים כבר לא נעים לכעוס על ההתנהגות שלו.
אני חייבת לציין שכן אנו מנסים לתת לו את הכלים להתבטאויות נאימות יותר כאשר מעצבנים אותו (אפילו אחותו) ובבית יש אוירה דיי פתוחה לשיח ביננו ....
אני דואגת כי אני מנסה להבין מה גורם לילד להיות כל כך עצבני.... יכולות להיות המון סיבות אבל לתרץ את זה ולהגיד זו תקופה זה יעבור זה קלות ראש בעייני...
תודה רבה על התמיכה
כשאת עונה זה לא נראה כל כך נורא....