בת שנתיים ותשע-התנהגות

היי אפרת.
גם לי שתי בנות קטנות בהפרשי גיל כמעט כמו שלך. אני חייבת לומר לך שכנראה את צודקת, ואכן בתך הגדולה והחכמה מבינה שיש לה עכשיו יריבה ראויה... כזו שלוקחת את תשומת הלב ואת היחס ממנה. רוב ההתנהגויות בגילאים האלה מנסיוני ומנסיונם של חכמים ממני, נועדו כדי לקבל תשומת לב! אם אתם כועסים והיא צוחקת- הופ! קיבלה תגובה שמעודדת אותה להמשיך ולהתריס, והלמשיך ולמרוד. מה שאני מגלה כיעיל הם הדברים הבאים, פשוטים ככל שיהיו:
1. חיזוקים חיוביים כל הזמן!!! לכל התנהגות רצויה- חיזוק. זה יכול להיות חיבוק, מחמאה, מילה טובה, התגאות בפני מבוגר אחר(אבא סבתא) וכדומה. זה אף פעם לא מתיישן ותמיד רלוונטי לחיזוק התנהגות רצויה והכחדת התנהגות לא רצויה.
2. ס-ב-ל-נו-ת. אין מה לעשות, צריך להבין שמדובר בילדה שעדיין לא מלאו לה 3 וכבר יש לה התמודדות עם אחות ש"גונבת" לה מיד פעם את ההצגה לבטח. זו התמודדות לא פשוטה !!
3. כשהיא עושה משהו שלא מתאים לכם, במידת האפשר וכל עוד היא איננה מסכנת את עצמה ואת סביבתה- נסו להפוך את הנעיין למשחק, לבדיחה, למשהו מצחיק- זה יוציא מההתנהגות את ה"עוקץ" ויהפוך אותה ללא משתלמת...
מקווה שעזרתי
והכי חשוב- לתת אהבה בלי גבולות:)
מיכל

שלום אפרת,
לא בטוח שההתנהגות הזו קשורה לאחותה. ילדים בגיל הזה בהחלט מגלים התנהגות מרדנית. זה חלק מההתפתחות שלהם לעבר עצמאות ולעבר זהות נפרדת. זו התנהגות תואמת גיל. עם זאת כדאי ורצוי להציב גבולות, כשזה מפריע יותר מדי להתנהלות בבית או כשזה גובל באלימות כלפי אחותה. הצבת הגבול צריכה להיות בצורה ברורה והחלטית, וקצרה. בלי נאומים, התחננויות, איומים או עונשים. פשוט להגיד לא החלטי וברור. מצד שני, כדאי להחליט על דברים שבהם היא מחליטה על עצמה, ולציין אותם, לתת לה לבחור איפה שניתן לעשות בדרך שלה. כמו כן כדאי שאתם תבחרו על מה לצאת למאבק ועל מה לוותר מראש. אם זה לא יהיה עניין, יצא כל הכיף מלהתעקש שם. או לתת לה להתמודד עם התוצאות. למלש אם היא תצא בחום הלוהט בלי לשים סנדלים, מהר מאוד ישרוף לה בכפות הרגליים...
בהצלחה.