להתמודד עם העבר

שלום.
העיניין הוא כזה...בילדותי הוריי התעללו בי ופגעו בי מאוד,נפשית בעיקר (השפלות,קללות וכ'ו).הם גם מאוד הזניחו ולא תפקדו כהורים (הגיע ממש למצב של רעב פיזי,לפעמים).
אני היום בת 22 .ויש לי כל מיני בעיות....בדימוי העצמי,בלתת אמון...בלרצות בכלל קשר עם אנשים.כל המערכ' יחסים הזוגיות שלי,למשל,היו קטסטרופליות..וגם אלימות,באיזשהו אופן.
כלפיי חוץ אני כמובן משתדלת לתפקד על הצד הטוב ביותר .וגם להיות אדם טוב ונעים. אבל כל החמימות שאני מקרינה...מזויפת.מבפנים אני מרגישה הרבה ריק.מרגישה חסרת ערך.
הייתי רוצה לאהוב ולהיות נאהבת...אבל מרגישה שאני לא ראויה לכך.
אני יודעת שהמערכ' יחסים הבאה שלי ודאי תסתיים בדיוק כמו הקודמות-אני אשאר עם ריק גדול,עם תחושה שניצילו אותי ואת הרצון הטוב שלי לתת מעצמי.
יחסי האנוש שלי טובים,ובעבר היו לי חברים קרובים...היום אין לי כ"כ ,פשוט כי לא משנה איזו הצגה אני עושה (שטוב לי ושאני כמו כולם),מבפנים אני מרגישה שאין לי דבר שמשותף ביני לבין האנשים האלה,אני מרגישה סתם מזויפת....
אמ,תמיד אומרים לי שאני מקשיבה טוב.פעם הייתי ה"פסיכולוגית" של כל מי שהכיר אותי,בערך. אמרו לי כל הזמן שאני נורא נחמדה ועדינה וכ'ו....אבל בסופו של דבר הבנתי שאין סיכוי שאחרים ינהגו גם הם בכ"כ הרבה סבלנות כלפיי אדם אחר,והם סתם מנצלים אותי. (ואכן...תמיד כשהייתי צריכה עזרה או אוזן קשבת אף אחד לא היה שם).
בקיצור,אני כבר לא יודעת מה לעשות עם עצמי.
(ואל תשלחו אותי לטיפול,כי אני לא באמת מסוגלת לתת אמון ככה).
אני מוצאת את עצמי לילות שלמים (כמו הלילה) רק בוכה ונזכרת בהתעללויות שעברתי כשהייתי קטנה ולא מצליחה להירדם.וקמה לעוד בוקר של חיוכים מזויפים...
הייתי רוצה להאמין שהעתיד יכול להיות אחרת-שתהיה לי זוגיות טובה ובריאה,שאני אוכל להיות אני ולהתקבל באהבה (ולא ברחמים),שאני אפסיק לשפוט את עצמי כל הזמן ולהרגיש אשמה,שאני אפסיק להשתמש בסקס כדיי לקבל תשומת לב,שאני אפסיק להשתדל להיות הכי טובה בהכל כי אחרת אני לא שווה,שאני אפסיק לנסות לפצות את עצמי בבגדים,שאני אפסיק לקלל את עצמי כל הזמן בראש,שאני אפסיק לבכות כמעט כל לילה....(אוף...אני שוב בוכה).....שאני אפסיק להיות כ"כ מזוייפת!!!!!אוף!!!!!!!!!!

וואי איך חפרתי...
טוב,אז יש אולי איזשהן עצות לגביי מה אני יכולה לשנות בגישה שלי?

בוקר מקסים לכם.