השכבה השתנתה

שלום לך,
אני לא יכולה לדעת ללא הכרות איתכם מה קורה כרגע. מהתאור שלכם אני כן מתרשמת שיש משהו מאוד "מושלם" הילדה מחונכת, מקבלת את אחותה (באמת? רק מקבלת? אין שום קנאה? שום תוקפנות? לאן הרגשות האלה הולכים אם לא מבטאת אותם?) אתם מגיבים נכון, הכל נשמע "מתוקתק" ואולי זה חלק מהבעיה. יכול להיות שהילדה שלכם זקוקה ליותר לגיטמציה גם לרגשות השליליים שלה, גם כשמשהו לא מסתדר לה, גם כשהיא מקנאה באחותה, גם כשהיא לא ילדה טובה ומחונכת, מה קורה כשדברים לא הולכים לפי התוכנית? מה עושים אז? איזה מקום יש לצורך שלה להחליט על עצמה, להתמרד לפעמים? לבקש איזה גמישות, כשלא הכל הולך לפי הציפיות שלכם? זהו חומר למחשבה. לא בהכרח משהו קונקרטי כדי שתשכיבו אותה אחרת בלילה, אלא משהו לחשוב עליו בשעות היום דווקא. איזה לגיטמציה היא מקבלת להיות היא כשהיא לא פי התכניות שלכם, כשבא לה לעושת משהו לא מחונך, איך אתם מנהלים את התוקפנות שלכם, איזו דוגמה אתם נותנים לה בעניין, שינוי מחשבתי ותפישתי שלכם בעניינים האלה ישפיעו על הלילה גם אם לא תעשו קונקרטית שום דבר שונה. אם אתם לא מצליחים, אולי כדאי שתפנו להדרכת הורים מסודרת.

סמדר שלום, אני מעריכה את תגובתך, נתת לי הרבה חומר למחשבה...בעיקר כי אני טיפוס פרפקציוניסט ואני מאוד משתדלת למתן את זה עם הילדים.
אני כמובן מרגישה את הקנאה שלה, אני מרגישה שהיא זקוקה לזמן לבד ואני גם מאפשרת לה את זה. היא מבטאת מרד יפה מאוד...לפי הספר עם השתתחות על הרצפה והכל... ואני מקבלת את זה, אני לא משנה את דעתי אם החלטתי משהו, אני מגיבה לבכי בהבנה ולא מונעת ממנה להיות עצובה או לכעוס. לא לעשות כך ?
היא מקבלת הרבה מקום להחלטות שלה חוץ מעל שגרת היום שאם אנחנו מחליטים שזה זמן המקלחת, או זמן ללכת לגן, או זמן לצחצח שיניים, זו החלטה שלנו, לא כך ?
חשבתי על זה הרבה, נכון שאנחנו מנהלים יחסית סדר יום מסודר, כמובן שיש בו גמישות והוא נתון לשינויים בגלל הדינמיות של החיים, אך בסך הכל מתנהלת פה יחסית שגרה.
אני חושבת שאנחנו נותנים הרבה מקום ל"מרד", אנחנו לא כועסים, התגובות שלנו מאוד תואמות את הסיטואציה, בלי עצבים, בלי לצעוק, אסרטיבים, לא מאבדים עשתונות. אם היא עושה משהו לא בסדר, אני חושבת שזה בדיוק ה"תפקיד" שלה כילדה, כמו שהתפקיד שלי כהורה להגיד לה מה בסדר ומה לא, אני משקפת לה הרבה במילים שאני מבינה שהיא מקנאה...או אני יודעת שהיא מאוד רוצה... את עכשיו כועסת וזה בסדר...מותר לכעוס... שאני מבינה ששהיא לא רוצה לישון אבל... אני גם מדגישה הרבה שמה שחשוב זו הדרך ואל דווקא אם היא הצליחה או לא. ואני תמיד אומרת לה שאני אוהבת אותה גם כשהיא עושה משהו לא בסדר או שאני כועסת עליה.
את לא חושבת ששגרה זה דבר טוב לילדים ? ברור שיש ימים שחוזרים מאוחר, מתקלחים מוקדם וכו' וכו...
ומה את חושבת אנחנו יכולים לעשות בעניין השינה ? להתגמש ? אם היא לא רוצה לישון ??

שלום לך,
אני חושבת שכל מה שאת מתארת את עושה נכון. אני לא חושבת שאת צריכה להתגמש בעניין השינה. אני חושבת שאת צריכה פשוטט סבלנות לזה שלפעמים דברים לא הולכים לפי הספר, ולמרות שאת עושה הכל נכון, הילדה שלך עדיין "עושה בעיות". אני לא יודעת לפי התאור שלך מה קשה לה. אני גם לא יודעת להצביע לך בדיוק מה את עושה לא נכון ומה צריך לשנות. אני חושבת שצריך להכיר אותכם הרבה יורת מקרוב כדי להגיד את זה. משהו בתאור שלך מושלם מדי. ולכן עלה בדעתי שזו הבעיה. זה לא משהו שאני יכולה להגיד לך תעשי כך או אחרת, אלא זה עניין של גישה כללית יותר. אם זה עדיין מציק לך, ואת לא מצליחה לשנות, אולי כדאי לגשת לייעוץ מסודר יותר כדי להבין טוב יותר מה בדיוק קורה.