אהבה אפלטונית א-מינית למישהי

אני אוהב מישהי אהבה א-מינית. ההורים שלה לא נותנים לי לראות אותה. זה גורם לי לברוח מהמציאות, וגורם לי לרגעים של דיכאון ואז רגעים של שיגעונות שבהם אני בורח למשל לסקס עם גברים, ואז שוב נכנס לדאון עמוק שבו אין לי חשק לכלום וכל דבר משעמם אותי.
אני נע בין רגעים של הדאון לבין רגעים של בריחות מהצער של הגעגועים ממנה. כשאני בדאון אני נזכר בה. וכשאני בבריחות אני כאילו בורח מקודש (כאשר קודש זה הצער שלי על האובדן שלי ממנה) לחול ועושה הפרדה בין קודש לחול. כשאני בבריחות אני מרגיש שאני בחול ואסור להיזכר בה כי היא שייכת לקודש. ואז אחרי שאני מסיים את הבריחות אני נכנס שוב לדאון עמוק שבו אני מתגעגע אליה ורוצה לפתח תמונות שלה בבית.
איך מתמודדים ומעבירים את הזמן כי אני כבר במשך יותר משנה מעביר את הזמן בצורה הזאת וזה לא בריא לי כי ככל שהזמן עובר כשאני לא רואה אותה אז כך אני יותר משתגע בבריחות מהמחשבות עליה (חול) ובדאון (קודש כשאני כן חושב עליה ומתגעגע אליה)?
עוד דבר שמטריד אותי הוא שהיא תאהב אנשים אחרים ואז הכימיה ביננו תיעלם אחרי שהרבה זמן לא ראיתי אותה, איך אני מתמודד עם זה.