תשומת לב

ביתי עולה ל-א. יש לה אחות בת שנה וחצי. היחסים ביניהן טובים מאד.
היא ילדה חברותית מאד. אך יש לה התנהגות שמדאיגה אותי. היא כל הזמן מבקשת תשומת לב.גם ממני וגם מבעלי או מסבתא.רוצה שישבו איתה ישחקו איתה, היא כל הזמן זזה כדי שישימו לב אליה. לפעמים נידבקת גופנית. זה כל הזמן גורם לי ייסורי מצפון. אני נאלצת פעמים רבות לדחות אותה כי אני לא יכולה כל הזמן להיות לידה.
אני כן משחקת איתה אך בזמן שמתאים לי. אני לא מאריכה במשחקים כי אין לי את האנרגיה שלה ואין לי סבלנות לשחק שעתיים. אני משתדלת לתת תשומת לב בדברים אחרים כמו שיתוף בשיחה, שיתוף במטלות הבית, עזרה בענייני העבודה שלי (כמו כתיבת ברכה). בעלי יותר קשוח איתה. היחסים ביניהם יודעים עליות ומורדות. אני בד"כ לא מסכימה עם הגישה שלו כלפיה.לדעתי אני יותר קשובה אמפטית ומבינה. לעיתים אני מיזדהה ואני יודעת שזה לא טוב.אני גם אסרטיבית כשצריך.
מה דעתך?