קשיים לילד בן 3

שלום,
בני בן 3 בדיוק. בשנה שעברה הוא הלך לגן של עמותה (כ30 ילדים בגן). היינו מאוד מאוכזבים מהגן כי הם עשו כל מיני דברים ממש בעייתיים כמו לדוגמא להשאיר אותו כל אחה"צ עם הטיטול של השינה למרות שכבר היה גמול בשעות העירות ובכך הם עיכבו הרבה את הגמילה שלו. השתדלנו ככל שאפשר לא לשדר לו את התיסכול מהגן אבל אני מאמינה שחלק מזה כן עבר אליו. הוא לא התרגל לגן. כל בוקר עד סוף השנה הוא היה בוכה כשהיינו צריכים לעזוב אותו, פעם יותר ופעם פחות. הוא לא התחבר לילדים אחרים ולא יצר חברים אלא הלך והתרחק אל תוך בועה משל עצמו והיה לי מאוד קשה לראות את זה. לא ידעתי אם זה אשמת הגן או שזה פשוט האופי של הילד ובכל אופן חשבתי שהקושי שבמעבר לגן אחר באמצע השנה יהיה גדול יותר מאשר להישאר בגן שאינו מושלם אך כבר מוכר לילד.
במקביל במהלך כל השנה הוא חווה קשיים גדולים עם השינה. באופן קבוע הוא ישן מעט מאוד (8-9 שעות שינה בלילה היה לילה טוב) ושנת צהריים בקושי אם בכלל הצליח להרדם. כל לילה הוא היה מתעורר, בלילות קשים זה הגיע לכ7 פעמים קימה ובלילות קלים כ2-3 פעמים של קימה באמצע הלילה. הוא היה משוטט מהמיטה שלו לשלנו, מתהפך כל הזמן, עובר לספה בסלון, חוזר למיטה שלו וחוזר חלילה. זה הגיע למצב שהתחלתי לחשוב כבר לקחת אותו למעבדת שינה.. בנוסף היו לו גם סיוטים. היה לפעמים פתאום נותן צרחה מקפיאת דם באמצע הלילה מבלי להתעורר מזה ופעם אחת אפילו חלם סיוט בשנת הצהריים בגן שהוא היה מסוגל גם לספר אותו אח"כ כי הוא היה בטוח שזה מציאות והיה מאוד לחוץ והיסטרי מזה. בנוסף במהלך כל השנה הוא המשיך להרטיב במיטה בקצב של פעם ביומיים-שלוש.
מרגע שהסתיים הגן והוא יצא לחופשה, הכל נעלם כלא היה. ישן לילה שלם וארוך מבלי לקום פעם אחת, לא סייט ולא הרטיב את המיטה ולו פעם אחת. כשזה קרה הבנתי שזה היה ביטוי ללחץ הנפשי שבו הוא היה שרוי ולא בעיה פיזית כלשהי. העניין הוא שעל פניו כשמדברים איתו (יש לו יכולת ביטוי גבוהה מאוד ואנחנו מאוד מעודדים לדבר על דברים), הוא אומר שהכול בסדר, שהוא אוהב את הגן ואת הגננות ושכל הילדים נחמדים וכו'. וכל פעם אני שואלת אותו בצורות שונות ומכיוונים שונים ותמיד יש לו תשובות קצרות (למרות שאוהב מאוד לדבר) ותמיד הכל בסדר. אבל כל הקשיים שלו מתנקזים ובאים לידי ביטוי בשינה.
עכשיו הוא עבר לגן עירוני חדש ושוב פעם הוא מרטיב במיטה ומתעורר באמצע הלילה. כשאני מביאה אותו לגן הוא היסטרי לגמרי בבכי. אני רוצה לתת צ'אנס לגן ולראות אם הוא מצליח להסתגל אליו, אבל אני ממש חוששת מהמצב הנפשי של הילד. איך עלי לגשת לעניין? איך עלי לטפל בזה? איך אני יכולה לעזור לו לבטא את הקשיים שלו בדרך בריאה יותר מאשר בשינה?
נ.ב.
יש לו דוד עם מבנה נפשי זהה, שעל פניו הכל היה בסדר ומבפנים הוא בעבע ובעבע עד שלפני כ5 שנים זה התפרץ לו בפסיכוזה והוא לא חזר לעצמו מאז... הייתי רוצה לעזור לבני להימנע מלהגיע למצב כזה...
תודה על עזרתכם וסליחה על האורך ;)
צ