אחיינים והאחייניות - נודדת שנתי

מנהל הפורום

טובי פלד
טובי פלד
לקביעת תור אצל טובי פלד ללא פרסום בפורום
 
  • אחיינים והאחייניות - נודדת שנתי
    גברת עם סלים
    04/09/2012

    שלום רב,
    לי ולבעלי האהוב שלושה בנים מקסימים, בני 11, 7 וקטנצ'יק בן שנה.
    כהרגלם של בנים, בנים הם בנים הרבה רעש הרבה צילצולים וחוסר מנוחה, שאני מקבלת
    בים של אהבה, אבל הסביבה לא בהכרח...
    לאח של בעלי שתי בנות, נסיכות, נעימות, שקטות, ומתמסרות.
    בעוד בני זוכים מצד הורי בעלי להרבה נזיפות וחוסר סבלנות להתנהגותם הטיבעית סה"כ,
    עליונות וחוסר פירגון ליכולות הרבות שלהם מעבר לאי הנוחות והשששששקט המופר עם נוכחותם,
    הבנות זוכות להרבה פינוקים ושפע סבלנות. בני לא היו בסרט עם סבא וסבתא ולו פעם אחת
    בעוד הבנות חוגגות עימם, בניי מעולם לא ישנו אצל סבתא וסבא כי הללו סרבו וכו' וכו'
    התחום היחיד בו ילדי קוצרים מסבם וסבתם שבחים והרבה - הנגינה בפסנתר. אני מקפידה
    להזמין את המשפחה כולה לקונצרטים, והילדים מתמלאים גאווה מים תשומת הלב שהם מקבלים,
    פשוט מתענגים על היתרון היחסי.
    השבוע התברר שגיסי רשם את בנותיו לחוג פסנתר גם... זאת לאור ההתלהבות הרבה שהתעוררה
    במשפחה אחרי הקונצרט האחרון של בניי. בנותיו של גיסי החלו להראות עיניין ובקשו להינות
    גם מתשואות המשפחה.
    כשנודע לבני הם הגיבו בכעס רב, באותו יום הבית התמלא זעם שהצלחנו בסבלנות להרגיע להבותיו
    אבל התסיסה עוד קיימת. הבנים מתקשים להתמודד עם העובדה שהתהילה תצטרך כעת להתחלק...
    והאמת, יותר ויותר אני חשה את הכעס מבעבע בתוכי. למה דווקא פסנתר לעזאזל... מה עם משולש
    או טובה או אפילו חלילית או כינור, למה דווקא אותו כלי?
    כעת אני מתקשה לישון, מוצפת שאלות ותחושת חוסר צדק.
    אחרי יותר מ 20 שנים שאני חלק מהמשפחה הלא חמה והלא מפרגנת הזאת, 20 שנה שאני דוחקת
    את רגשותי, ומצנזרת את תגובותי כלפי חמי וחמותי על מנת שחלילה לא תבער העיירה. כעת אני יודעת
    שאני צריכה עזרה להתמודד עם המצב המורכב, לטובתי לטובת ילדי ולטובת בעלי היקר. אבל עד אז...
    אשמח לקבל טיפים כיצד לתפקד נכון כאמא לילדי, מה לומר להם על מנת שיוכלו להתמודדת בצורה המיטבית
    ביותר עם המצב הנוכחי, לחזק אותם ולהזקיף קומתם, כיצד להצילח להפריד את רגשותי ולהתנהל שכלתנית
    ושקולה זה ק....ש...ה.... !
    כשהכעס צף לראשונה ישבתי עם ילדיי ובעיקר הקשבתי להם ונתתי מקום לרגשות שלהם לחששות שלהם (אז יותר לא יבואו לראות רק אותנו בקונצרטים, ובימי ההולדת שלנו כשננגן בפסנתר מול כל המשפחה, גם הן תירצנה לנגן... אנחנו לא רוצים שהן יגעו בפסנתר)
    בין כלל הדברים שאמרתי לילדיי, אמרתי אף שהבנות התרשמו מאוד מהביצועים שלהם ורואות בהם כמודלים לחיקוי, ולכן בחרו בפסנתר...
    אבל אני עדין מתקשה להקשיב להסבר שלי...
    אשמח לטיפים מכל הסוגים...
    תודה רבה :-)

    * המידע המוצג כאן אינו מהווה ייעוץ רפואי או תחליף לו, כל הסתמכות על המידע היא באחריותך בלבד. הגלישה באתר היא בהתאם לתקנון האתר

    הוספת תגובה

     

    לקביעת תור או פניה אישית למומחה ללא פרסום בפורום

  • אחיינים והאחייניות - נודדת שנתי - תגובה

    סמדר ריינר
    04/09/2012

    שלום לך,
    את צודקת ואפשר לגמרי להבין אותך. עד שתטפלי בקושי שלך עם העניין, כמו שציינת, את יכוהל להגיד גם להעצמך וגם לילדים, שמה שסבא וסבתא עושים לא אומר עליהם, על הילדים שום דבר. הם ילדים נפלאים ומדהימים, ראויין לאהבה ולהערצה, וההתנהגות של סבא וסבתא קשורה בבעיות שיש לסבא וסבתא שאת לא יודעת מה הן, וההפסד כולו שלהם. נשמע מהתאור שלך שכולכם נותנים המון מקום למה שסבא וסבתא נותנים אומרים או רוצים. אולי הגיע הזמן לתת פחות מקום לזה, לייחס לזה פחות חשיבות. יש לי תחושה, שאם אתם תבואו פחות. תתרשמו פחות ותגלו פחות עניין, יש מצב שהמשוואה תתהפך והם יתחילו להיעלב ולרצות אתכם. גם אם לא, זה לא משנה, יש עוד דברים בחיים חוץ מריצוי סבא וסבתא. צריך להתחיל להסתכל על זה כך. הם כבר לא ישתנו, אבל זה לא אומר עליכם כלום, ואתם לא זקוקים בהכרח להכרה ולהערכה שלהם כדי להרגיש שווים.

    * המידע המוצג כאן אינו מהווה ייעוץ רפואי או תחליף לו, כל הסתמכות על המידע היא באחריותך בלבד. הגלישה באתר היא בהתאם לתקנון האתר
    לקביעת תור
    סגירה

    הוספת תגובה

     

    לקביעת תור או פניה אישית למומחה ללא פרסום בפורום


שאלות ותשובות נוספות שעניינו את הגולשים שלנו