שינוי קיצוני בהתנהגות

שלום אורטל,
אין ספק שבנך מגיב להריון ולכך שהולך להיות עוד תינוק בבית. הוא מקנא ורוצה לחזור להיות תינוק בעצמו. עד כאן הכל טבעי וברור.
את לא אמורה לשוחח איתו כל כך הרבה. כאשר הורים משוחחים הרבה ומסבירים ואמרים שלא נעים להם, זה ההיפך מסמכות הורית. זה משדר לילד חולשה ונותן לו המון כוח. בנוסף זה גם נותן רווח מישני של תשומת לב. זה לא מחזיק אותו ולא מרגיע אותו.
אני מציעה לך לבלות יאתו זמן איכות שלא כולל נאומים ושיחות, פשוט בשביל הכיךך של שניכם, במידת האפשר גם לאחר הולדת התינוק (אני מקווה שיש לך את העזרה המתאימה).
מעבר לזה, מההתנהגויות הבכייניות יש להתעלם. אם הוא רוצה סימילאק - אין מניעה לתת לו, זה יעבור. כשהוא בוכה ומתפרץ, פשוט להתעלם (אני יודעת,זה קשה) וכמובן לא לתת לו מה שהוא רצה.
אם ההתפרצות אלימה פיזית, יש להפסיק אותה פיזית, אבל לא להיגרר שוב לנאומים, תוכחה, הסברים, עונשים, התחננויות ווכו', אלא לתהייחס הכי בקצרה שאפשר.
העקביות מאוד חשובה כאן, יש להתמיד בהתעלמות גם אם הוא צורח שעה וגם אם זה קורה שוב ושוב. אם תהיי עקבית, הוא יירגע עם הזמן.