חבר דימיוני - בן 4

שלום גלי,
אולי כדאי להתייחס לשאלתו לא בהכרח בצורה ישירה של כן או לא אלא למשאלה העומדת מאחוריה. אפשר למשל להגיד לו שבטח הוא נורא רוצה אח גדול, שיודע דברים ושאפשר לשחק איתו...

האם באופן כללי התופעה שתיארתי נחשבת לתקינה?
ובאופן ספציפי - הוא ילד מאוד דעתן. כששאלתי אותו האם הוא מכיר את הילד מהטלוויזיה הוא ענה בכעס שהוא האח שלו ושהוא לא נמצא בטלוויזיה כך שתשובה "דיפלומטית" מבחינתי לא בטוח שתעזור.
מה דעתך?

שלום לך,
התופעה של חבר דמיוני היא בהחלט תקינה. אם זה לא היה כך הייתי אומרת לך דבר כזה בתשובתי הראשונה. אני לא הצעתי לך תשובה דיפלומטית. וזו ממש לא שאלה שדומה לשאלה שאת מתארת. השאלה שאת מתארת בעצם מוחקת את הצורך הפסיכולוגי שמאחורי המצאת הילד ומייחסת אותו לטלוויזיה. מה שאני הצעתי מתייחס בצורה מאוד עמוקה לצרכים הריגשיים שעומדים מאחורי המצאת הילד. בעצם את פקפקת בחשיבות האח ובקיומו הריגשי עבור בנך. עשית אותו לא אמיתי מבחינה פסיכולוגית. לא פלא שהוא הגיב בעס. מה שאני מציעה הוא לקשיב בדיוק לצורך שלו ולא למחוק אותו, כמו שאת ניסית לעשות מתוך בהלה שואולי משהו לא בסדר.
אם הוא יגיב בכעס על כך שאת לא רואה גם את האח או טוענת שהוא רק רוצה אח כזה ואין לו באמת, אז הייתי פונה להמשך בדיקה אם משהו לא תקין.

סמדר שלום.. נכנסתי להודעה של גלי במקרה מתוך סקרנות.. לי בעצמי אין ילדים, אבל אני מניחה שלחזות בילד שלך משחק עם חבר דמיוני, מדבר איתו ומדבר עליו, גם אם יאמרו לך שזה טבעי אצל ילדים זה בטח מבלבל מאוד ואפילו יכול לגרום לתחושה של ריחוק בזה שאתה לא לגמריי מבין מה קורה עם הילד שלך, האם זה מפלט כלשהו ואיך צריך להגיב.
כשאת כותבת להתייחס "למשאלה שעומדת מאחורי"- איך את יכולה להיות בטוחה שזה העניין שהוא רוצה אח גדול ולא משהו אחר? איך הורה יכול להיות בטוח מה עומד מאחורי דבר שהוא כל כך זר לו מבלי להרגיש שאולי הוא מפספס משהו?
אחרי שקראתי את התשובה שלך, אם ילד היה שואל אותי שאלה כמו שכתבה גלי עדיין לא הייתי יודעת מה לענות. זה יפה "להתייחס לצרכים הרגשיים מאחורי המצאת הילד", אבל עדיין אי אפשר "להחליק" את השאלות החד משמעיות וקשה לדעת איך להגיב לסיטואציות. גלי צריכה לתת לגיטימציה מלאה להכל? היא לא צריכה לפחד שאולי עם שיתוף פעולה מלא היא מרחיקה אותו מעולם המציאות? לשקר כשצריך?
ויכולת להרחיב קצת יותר על התופעה.. למה זה קורה, האם הם באמת מאמינים בחבר הזה ורואים אותו או שזה סוג של משחק?
חוץ מזה, אני חושבת שהחוסר וודאות של גלי ממש לגיטימי, על אף שהתופעה היא טבעית, היא לא אמורה ישר לנחש מאיפה זה נובע או איך להתמודד ועד איזו רמה לקבל. בגלל זה היא כתבה שאלה בפורום..
כשאת אומרת לה "פקפקת בחשיבות האח ובקיומו הרגשי" או "לא פלא שהוא הגיב בכעס" את נותנת לה להרגיש אשמה שהיא לא מבינה את המצב, כשהיא בסך הכל ניסתה להתעניין ולהבין יותר על החבר הזה ומה עובר בראש של הבן שלה. זה נורמלי לא לדעת מה לשאול או מאיפה לגשת, וזה לא בהכרח בהלה.
לפעמים אנשים שואלים אם דבר כלשהו מחייב בדיקה פשוט בשביל לקבל תשובה חד משמעית ולא בגלל שהם מבוהלים.

שלום אלינור,
תודה על ההתייחסות המלאה והרצינית שלך לדיון שעלה כאן. יכול להיות שהתשובה שלי הייתה חדה מדי כשהבהרתי לגלי את דעתי. יכול להיות שהיה צריך להיות משהו יותר רך בניסוח שלי. עם זאת כמו שהבהרתי לגלי, התשובה שלי לא נועדה להחליק שום דבר אלא דווקא לחדד. גלי באמת לא אמורה לדעת, לכן היא פנתה ולכן אני עניתי. החדות בתשובתי נועדה להבהיר את ההבדל בין מה שגלי פירשה "כהחלקה" או תשובה דיפלומטית לבין מה שאני רואה הבנה יותר מדוייקת של צרכים של הילד. היא לא צריכה להבין את זה מעצמה אבל לא היה לה ברור מתוך התשובה שלי שלזה אני מתכוונת והיא חשבה, כמוך, שאני מחליקה או מתעלמת ממשהו. אני בכל זאת חושבת שיש כאן חרדה, וזה טבעי וברור. בדיוק בגלל שהשאלה אם לשתף פעולה עם העניין או לא קשורה בצורה כזו או אחרת למחשבה שאולי משהו לא בסדר עם בוחן המציאות של הילד. בעיני זה יכול להיות בהחלט מבהיל.
בודאי שיכולתי להרחיב יותר על התופעה אבל יש גבול לאורך תשובות בפורום ולעומק שלהן, ולא תמיד, לצערי אני יכולה לענות על כל המשאלות וכל הציפיות. גם כך נעשה כאן מאמץ אדיר לענות על כל השאלות כמעט, וכל זה בהתנדבות. אני מקווה שזה יכול להתקבל בהבנה.

קראתי בעיון את הכתוב ולמען האמת אכן הרגשתי מעט מבולבלת נוכח התשובה. רציתי לספר על התפתחות נוספת מאתמול - בני שוב סיפר לי על חברו, הקשבתי בעניין ושאלתי אותו האם הוא חושב שנחמד כשיש אח גדול. הוא הביע התלהבות גדולה מאוד (הוא מאוד אוהב חברה של ילדים בוגרים ממנו, בהשפעת אחייניו הגדולים) ואז סיפר לי שלמעשה לא רואים את החבר. שאלתי אותו למה ואז הוא ענה לי: "כי הוא גר רחוק, הוא מחיפה". דקה לאחר מכן הוא כבר היה עסוק בדברים אחרים.
רק כדי לספר לי דברים בראש - האם תפיסת המציאות שלי תקינה? חשוב לי לציין שבני מאוד חברותי ומתפקד היטב בגן ובבית.
תודה מראש על התשובה.

שלום גלי,
מצויין. הוא הרגיש שאת מבינה אותו, הבנת את הצורך מאחורי המצאת החבר וזה הלהיב אותו כי זה נגע לו בנקודה החשובה, ואחרי זה הוא היה יכול להניח לנושא וללכת לשחק. תפישת המציאות תקינה לגמרי, הוא יודע שהחבר לא באמת קיים. זה בסדר גמור. לילדים רבים יש חברים דמיוניים בגילאים האלה וזה בסדר כל עוד הילד יודע שהחבר הוא לא אמיתי.

לנכדי בן 4 יש חבר דמיוני בן 20
-לא בטוחה שמבין מה זה בן 20- נמצא הגן ילדים מאוד חברותי ופיקח. התופעה החלה לאחר מעבר דירה וגן ילדים חדש. יש לו שם דומה לשמו של נכדי והוא הולך -בדמיון- לבקר אותו והחבר מכין לו סנדביץ.
ברצוני לשאול אם התופעה נורמלית או שיש לבדוק לעומק את הנושא? האם נראה שמשהו מציק לו?
תודה,שרה

שלום שרה,
התופעה נורמלית ותקינה.