יחסים בין אחים וגבולות

שלום שמרית,
לגבי הילדה בשאלתך הראשונה, טוב עשית שלא ויתרת. עם זאת הייתי מכניה כמה שינויים בתגובה. לא הייתי נכנזת איתה לויכוח ולא הייתי מסבירה שוב ושוב. מספיק להגיד פעם אחת. היא משעה, היא בכל זאת לא מסכימה, עכישו זה בסדר גמור שהיא תבכה, לא חייבת להגיב על זה. מה שקורה שמשהו שהתחיל כמאבק כוח יכול להיהפך לדרך לקבלת תשומת לב, וגם ככל שהיא מרגישה שאת מאבדת את העשתונות, היא נכנסת יותר ויותר לחרדה וצריכה יותר ויותר לבדוק אותך כדי להיווכח שיש לה איאמ חזקה. אז אימא חזקה אומנם לא מוותרת, אבל תלוי גם איך עושים את זה. אני ערה לזה הסיטואציה קשה ומביכה, ולכן כל אחד מאיתנו היה בודאי מאבד את העשתונות. אך כמו שאמרת - למידה לפעם הבאה. כמו כן לא הייתי מענישה אותה אחרי זה, עונשים הם לא דרך חינוך יעילה, הם לא עובדים, לא עוזרים ורק משפילים את הילד וגורמים להחמרה במצב בטווח הארוך.
לגבי האלימות בין הילדים, כדאי וחשוב ללמד ואתם דרכים אחרות לפיתרון סכסוכים, להראות להם איך אפשר לדבר אחרת, ובקיצור לא רק להגיד מה לא אלא לתת כלים מה כן.

שלום סמדר ותודה רבה על תגובתך, אשר האירה עבורי מס' דברים.
רציתי להתייחס ולשאול- ראשית, אציין כי לא הרגשתי שאיבדתי את העשתונות, ולא פעלתי כך. תחושת חוסר האונים והבושה (עם ההרגשה של איך אני נראית כלפי חוץ "אמא קשוחה\רעה"..) היתה אישית שלי ולא הבעתי אותה כלפיה\כלפי חוץ, גם לא הסברתי לה יותר מידי (מה שגרם לי לחשוב אולי שהייתי אטומה כלפיה כפי שכתבתי קודם)- התגובה שלי היתה מאוד מתומצתת- אך כן חזרתי על עצמי... אני מבינה כעת מדברייך כי היה עליי פשוט "לחתוך" את הסיטואציה קודם.
העלת נקודה שמאוד חשובה לי. בגישתי החינוכית אינני דוגלת במונח\שימוש של "עונש". יחד עם זאת, אני כן רואה לנכון לנקוט בתגובות\השלכות למעשיהם של ילדיי. חשוב לי שאם אינם נוהגים כשורה יבינו שיש לכך השלכה. זה אמנם בעצם סוג של עונש, אך אני משתדלת שיהיה בהקשר למעשה. לא תמיד ההקשר מוצלח... אני מוצאת, שלפעמים קשה למצוא תגובה כזו נכונה וראויה.
מבחינתי לד'וג- אם אחד מהם באמצע האוכל מתחיל להשתולל עם האוכל וסתם לזרוק אותו ואני מבקשת שלא, אני "מזהירה" כי בפעם הבאה הוא לא יוכל לשבת בשולחן יחד איתנו ויצטרך לאכול לבדו בשולחן אחר או לא ימשיך לאכול.
אני אשמח לשמוע באילו כלים חלופייים את רואה לנכון כן להשתמש (על פני עונש)?
לגבי האלימות- בהחלט אנסה ליישם ולפתח דו-שיח מפרה איתם בנוגע לכך.
רוב תודות,
מעריכה את גישתך וראייתך המקצועית, ומתחברת אליה מאוד, גם מקריאת תגובותייך לשאר באי הפורום. יישר כח גדול על פועלך!
שנה טובה ומבורכת!
שמרית

ילד צריך להבין את השלכות מעשיו ומה המחיר אותו הוא יצטרך לשלם. אם לא אז הילד יגדל ללא גבולות . בכל דבר בחיים/ בכל מסגרת ישנו מחיר שמשלמים על התנהגות לא מקובלת(לא משתמשים במילה עונש אבל המחיר זהו בעצם העונש)

שלום גל,
בעיני עונש הוא לא דרך חינוכית. לפחות לא דרך חינוכית יעילה. את מוזמנת להיכנס לשאלות בפורום, מה שאני מבינה שאת עושה, ולהיווכח כמה הורים מתלוננים שהענישו וזה לא עזר. יש הבדל עצום בין מפגש עם המחיר הטבעי של מעשה לבין ענישה מלאכותית ומכוונת מצד ההורה. למשל כאשר ילד לא מסדר את החדר שלו. ילד שהוריו לא מענישים אותו בצורה כוחנית, יווכח בעצמו שהמחיר של אי סדור חדר הוא שהוא לא מצא את הצעצוע האהוב עליו. הווא יוכל לבחור, האם לוותר על הצעצוע או ללמדו להיות יותר מסוגר (כמבון שהורים בגיליאם קטנים אמרוים ללמד ילד לסדר, לסדר בהתחלה יחד איתו וגם לדרוש ממנו לסדר. לא על זה מדובר. מדובר על מקרים שבהם הילד גדל ומסרב והם בוחרים להעניש אותו לא להעניש אותו)ילד שוהריו יענישו אותו על אי סידור חדר למשל בכך שימנעו ממנו לצאת עם חברים, יהפכו את עניין סידור החדר למאבק בינם ובינו, הוא יגדל עם הרגשה שלשסדר את החדר זה בשביל ההורים, וייאבק בהם, ירגיש מושפל, מוקטן, וההתנהגות שלו תתדרדר יותר. זה ההבדל בין ענישה לבין לתת לילד לפגוש את התוצאות של המעשים. יש כמובן מקרים שבהם זה לא מתאים, למשל אם ילד רץ לכביש. גם כאן יש עוד המון דרכים להציב גבול מלבד ענישה. מספיק לפעמים טון סמכותי של הורה, עקביות בתגובות, ועוד .

שלום שמרית,
התגובה המתאימה ברוב המקרים במקום עונש היא פשוט התעלמות מההתנהגות הלא רצויה, כפי שהסברתי לך לגבי הילדה, אמרת לה פעם אחת וזהו, אחר כך זה בסדר אם היא ממשיכה לבכות, את לא צריכה להתייחס. כמבון לגבי התהנגויות שמכנות או לאימות צריך להפסיק ואתםן פיזית. אך אין טעם להגיד לה אחרי זה שלא תוכל לנסוע לאן שתכננתם וכו', זהו בפירוש עונש גם אם לא קוראת לו כך. לגבי ילד שזורק את האוכל, הייתי לקוחת ממנו את האוכל כדי שלא יהיה לו מה לזרוק, ומתעלמת משאר הפרובוקציות. אם הוא רוצה לאוכל, הוא מאור להרגע קודם. והוא אמור להתחייב לאכול בשקט. זה לא עונש, אלא מניעה של המשך האלימות שבה הוא זורק עליכם את האוכל. לא הייתי מושיבה ואתו לחוד כי בכך יש המון דחייה, ומתן תשומת לב ואיזו דרך הפוכה להפוך אותו למרכזי שוב, רק הוא יושב בצד, וזה מתן תושמת הלב גם אם שלילית והעצמת ההתנהגות על ידי כך. אם אין ברירה והוא ממשיך להתפרע בצורה שפוגעת באחרים פיזית הייתי מרחיקה אותו מהשולחן עד שיירגע.

שוב, תודה רבה על תגובתך.
מתנצלת שאני "מקשה"- אך רוצה לחדד ולשאול- איך בעצם הילד לומד ונמנע בסופו של דבר מהתנהגות לא רצויה (ובטח שאלימות למשל) אם מתעלמים ממנה? וכיצד באופן זה באה לידי ביטוי הסמכות ההורית?
תודה,
שמרית

ובעצם- איך לפי גישה\שיטה זו מציבים ומיישמים גבולות?

שלום שמרית,
כמו שציינתי אלימות יש להפסיק פיזית מייד, ולתת כלים אחרים לביטוי כעס ותסכול.
ההתעלמות עוזרת בהצבת גבולות כאשר ההתנהגות של הילד נהפכה כבר למאבק בהורה ולדרך ליצירת קשר איתו והשגת תשומת לב. הפסקת תשומת הלב להתנהגויות אלה, תגרום לילד להבין שהוא לא משיג את תשומת הלב הזו, ואז אין לא טעם להמשיך בהן. כמבון שרצוי לתת תשומת לב על התנהגויות חיוביות במקביל, כדי לחזק אותן.
מעבר לזה יש צורך בעקביות, רבה. לא אוכל להתייחס מעבר לזה ללא דוגמאות ספציפיות מה מתאים בכל מקרה.

אין צורך בהתייחסות נוספת. הבנתי את משמעותם ועיקרם של הדברים\הדרך.
מודה לך מאוד על כל התייחסותך.