בן שנתיים ו-9 בהתקפי בכי

שלום טירנה,
צריך להפריד כאן בין שני דברים. אם הוא ממשיך לבכות גם אם קיבל את מה שרצה, אז הוא לא בוכה מתסכול.
אם הוא לא מובן, ומרגיש תסכול ובוכה, ואז את מתעלמת ממנו, הוא נשאר לבד עם בדידות נוראית ותסכול, במקרה כזה ההתעלמות לא נראית מתאימה.
צריך להפריד בין המקרים שבהם בוכה מתסכול, ואז צריך לנסות להתעקש ולהבין אותו, פשוט לנסות הרבה דברים ולתת להם מילים, לתאר בפניו את מאמץ שאתם עודים לבטא את רצונו, כדי שילמד מזה לבטא את עצמו, וגם לתאר את הרשות שהוא חש, (זה מעצבן שאנחנו לא מבינים, בוא ננסה שוב, הנה הבנו...וכו').
אם הבכי הוא למרות שהוא קיבל מה שרצה אז להתעלם גם אם זה לוקח שעתיים. חשוב שגם אתם תיזמו מתן תשומת לב שלא קשור לתסכול הזה, כי יכול להיות שזו בינתיים נהייתה דרך להשיג תשומת לב, ולכן חשוב לתת לו תשומת לב בדרכים אחרות דווקא.