שלום

שלום לך נילי.
ההתנהגות של הבת שלך אינה מדאיגה כלל וכלל. זו התנהגות נורמאלית ואופיינית לגיל. סביב גיל שנתיים (הטווח הוא מסביבות שנה וחצי) הילד עובר שינוי רגשי עצום. לפני כן הילד חווה את עצמו כמרכז העולם וכבעל כוחות גדולים מאוד (אומניפוטנט). בזכות התפתחות הכלים הקוגנטיביים, הילד מתחיל לתפוס את עצמו באופן אמיתי יותר. דהיינו: הוא מתחיל להבין יחסי גודל וכוח, הוא רואה ש"הגדולים" יכולים לעשות דברים שהוא לא יכול לעשות, והוא מתחיל להבין שהדמויות המשמעותיות לו, כמו אבא ואמא, הן יישויות נפרדות בעלות צרכים ורצונות משל עצמן, שלאו דווקא תואמים את שלו. עם ההבנה (הכואבת מעט) הזו, הילד מתחיל לבדוק עד מה רב כוחו ועד כמה גדולה מרכזיותו. או במילים אחרות, הוא מתחיל לבדוק את הגבולות שלו בעולם.
חשוב לי מאוד לציין שכששמים לילד גבול, הוא מבין שהוא יישות נפרדת, תהליך אשר תורם רבות לתחושת העצמאות שלו. לכן, חשוב מאוד לשים גבולות. לא נוקשים, אבל לשים אותם. זאת כיוון שילד תמיד ישאף להיות עצמאי ונפרד, ואם מרחיקים את "הקיר" הוא תמיד ינסה להגיע לקיר רחוק יותר.
לכן, שיטת "ההתעלמות" עשוייה לעזור, בתנאי שאת עקבית. כשאת אומרת לילדתך "אסור" והיא זורקת את עצמה על הרצפה, כדאי להתעלם, ותמיד להתעלם. בנוסף, לווי את ה"אסור" בהסבר קצר ופשוט, המתאים לרמת הילדה. כגון: "אני לא מרשה לגעת בחשמל, כי זה מסוכן ויכול לכאוב". בנוסף, תני לה אופציה מה כן מותר. למשל: אני לא מרשה לקפוץ מהמיטה, כי את יכולה ליפול ולקבל מכה. אבל אנחנו יכולות לקפוץ ביחד על הטרמפולינה או על הרצפה, בואי תעשי את זה איתי".
על מנת לצלוח את התקופה, הייתי מאמצת שלושה כללים:
עקביות!!!!!
מתן אופציות אחרות
לבחור את הגבולות שחשובים לכם. לא להגיד על הכל אסור, ולתת לילד להתנסות.
שיהיה בהצלחה, ודעי, שבסביבות גיל 3 זה עובר!!!!!!!!!!!!!!!!
שרון באומל
פסיכולוגית קלינית - הגיל הרך, ילדים ונוער

ביתי בת השנה וחצי מעדיפה באופן בולט להיות איתי מאשר עם בעלי.
כאשר הוא אמור להסיע אותה לגן-שזה קורה לעיתים קרובות ,היא מנסה להתנגד ומנסה לברוח אלי..
אני לא טיפוס חונק שמשתלט ולא נותן לו להיות בקרבת הילדה, ההפך הוא הנכון-מאז הלידה תמיד היה חשוב לי לשתף אותו בכל ולתת לו להתנסות בטיפול ,מלכתחילה היה לי חשוב מאוד לא להיות "בולדוזרית"
שמתקתקת הכל באופן עצמאי,אני משדרת לו שאני זקוקה לו ומשאירה לו "פינה" וגישה בתחום.
הוא מקלח אותה ,מלביש,מאכיל ולעיתים נשאר עמה לבד.
ברור לי שהקשר לאמא יותר ראשוני ועמוק כי היא בכל זאת אמא .. אך בכל זאת ..-
כיצד אפשר לגרום לילדה להתקרב אליו יותר בחיבה?
האם זה תלוי בהתערבותי?
האם התנהגותה אופיינית לגילה?
כמובן שהוא פחות מפנק אותה ממני ואולי זו הסיבה,אך הייתי רוצה לקבל טיפ איך לאחד את כולנו מבלי לפגוע בבעלי ?

שלום לך שוב.
ראשית, אני מבטיחה לך שמקסימום עוד שנה יתהפכו היוצרות, בהיכנסה של ביתך לתקופה האדיפלית. אז אולי כדאי לך גם קצת להנות בינתיים מהעדפה זו.
עם זאת, אם יש באפשרותכם, הייתי ממליצה שבעלך יבלה עימה באופן קבוע אחה"צ אחד. את והוא תראו כיצד זה יחזק את הקשר ביניהם.
בהצלחה.