בת 3 - התנהגות בעייתית

נכדתי בת 3. לפני שנה נולדה לה אחות - לרוע המזל עם בעיות בריאות קשות. הילדה "הגדולה" הורחקה למעשה מהבית כשההורים מקדישים עצמם לתינוקת. עם שיפור מצבה אחרי כמה חודשים (וניתוחים) הילדה "הגדולה" הוחזרה הביתה, כאשר הסבתות ממשיכות להיות שם חלק מהזמן. כיום המצב "אמור" לחזור לנורמלי - אולם בפועל כל תשומת הלב, הדאגה וההתיחסות ניתנת לקטנה בלבד. ההורים בעלי תואר בתחום הפסיכולוגיה, (אי-אפשר אפילו להעלות נושא של טיפול.) ומצפים שהילדה בת ה-3 "תתמודד עם המצב".
לאחרונה הילדה התחילה לקבל התקפי זעם נוראים, שמגיעים עד לעילפון.
הסבתות מנסות לתת לה חיזוקים חיוביים והרבה אהבה, ומיותר אולי לציין שכאשר הילדה נמצאת עם/אצל הסבתות היא מתנהגת ללא רבב, ואין אף מקרה של "זעם".
אני מבינה שלכולם יש "סיבות מקלות", אך דאגתי נתונה לילדה, שלהבנתי התנהגותה נובעת ממצוקה אמיתית וקשה.
האם יש בכל זאת משהו שהסבתות יכולות לעשות/ או לא לעשות, כדי לשפר את מצבה?