התפרצויות זעם בן 3.5

שלום גלית,
יעזור לי מאוד לעזור לך אם תיתני דוגמא למשהו שבגללו הוא מתפרץ, גם אם הוא נראה לך פעוט או לא רלוונטי.

שלום סמדר,
דוגמאות לסיבות להתפרצות: אמא באה לקחת אותו מהגן במקום אבא (כשבכל יום אני זו שלוקחת אותו והכל בסדר), בכל סיטואציה שבה הוא רצה שדבר מסוים יעשה בדרך שלו והוא לא מקבל זאת, כי לפעמים זה מוגזם ואנחנו לא משתפים איתו פעולה, למשל - רוצה שאלך מחדר לחדר מהמסלול שהוא בוחר, כשמניחים את הכסא באופן מסוים וזה לא מוצא חן בעיניו וכו'...

שלום גלית,
נשמע שבנך נמצא בחרדה והוא זקוק להמון שליטה בסביבה מתוך ניסיון להחזיר לעצמו שליטה. נסיון שלא מצליח כמבון בצדק. אתם לא אמורים לשתף פעולה עם הטרור שאת מתארת. חשוב לבדוק יותר לעומק ממה נובעת החרדה. אם זה נבוע משינוי כלשהו שגרם לו להרגיש ללא שליטה באופן חד ופתאומי, או מכך שמשום מה הוא חש אתכם חלשים מדי, וזה מערער את הביטחון שלו, וכתגובה הוא מנסה להיות חזק ולנהל אתכם.
חשוב מאוד אכן לא לשתף פעולה עם הטרור שהוא מפעיל, זה לא נורא אם הוא בוכה ומתפרץ. אתם לא חייבים להרגיע אותו. מותר לו להתעצבן, חשוב שתענו לו בצורה ברורה וקצרה, שמה שהוא מבקש בלתי אפשרי, או שאתם לא מתכוונים למלא אותו, וזהו. אחרי משפט אחד קצר וברור לא להתייחס יותר, גם אם הוא נורא צורח. חשוב מאוד להיות עיקביים בהתנהגות הזו, לא להתחיל להסביר לו, לא לנסות להרגיע אותו, וכמובן לא לוותר ולעשות את מה שהוא ביקש. לאחר תקופה שתעמדו בזה, זה יירגע.
אם זה לא עוזר, כדאי לפנות להדרכת הורים מסודרת.

תודה סמדר על התשובה. מתוך מה שכתבת יש לי מס' שאלות: האם הצטרפותה של האחות למשפחה יכולה להביא לחרדה מסוג זה? כשאת כותבת שאולי הוא רואה בנו חלשים, האם זה מכיוון שאנו לא עיקביים בהתמדדות שלנו איתו? (הרי אנו מנסים דרכים שונות להתמדדות ובוחנים מה באמת עובד. בד"כ אנו אכן מתעלמים) ושאלה נוספת, כאשר הוא מגיע למצב שהוא לא נרגע לאחר ההתעלמות מצידנו ונראה כי לגמרי איבד שליטה האם זה בסדר בכל זאת לעזור לו להירגע? מה שאני בד"כ עושה - אני שואלת אותו אם הוא צריך שאעזור לו להירגע. אם הוא עונה שכן, אני מחבקת עד שזה עובר ולאחר מכן מדברת איתו על המקרה.לרוב זה עובד.

שלום גלית,
אין כמובן תשובות חד ערכיות וחד משמעיות לשלאות ששאלת, אלא רק טנטניביות. יכול הליות שהולדת האחות השפיעה באופן עקיף על מצבו. אם כי לא בטוח שזה הגורם הישיר והיחיד. יכול להיות שבעקבות הולדת אחותו אתם פחות פנויים אליו, או פחות עם כוחות, הווא חש את זה. יכול גם להיות שזו נהפכה להיות דרך לקבל תשומת לב. העדר עקביות מצידכם יכולה לתרום למצב החרדה, אבל שוב, אני לא בטוחה שזה גורם יחיד.
צריך לזכור כמובן שהתפרצויות זעם הם בהחלט דבר שבמינון מסיים מאפיין את הגיל והן לכשעצמו לא מהוות בעיה, כל עוד מתמודדים איתן היטב.
זה בסדר גמור שאת מציעה לו חיבוק כדי להרגע והוא נעזר בו. זה בעצם קורה אחרי שההתפרצות איבדה את המומנטום, הוא כבר לא מתעקש על הדבר שיקבל אלא רק רוצה "לחזור הבייתה" ולחזור לאיזון, וזה בסדר גמור שאת עוזרת לו שם.